היעוד

עוד בשחר ימים, כשנולד אז העם,

סופר יעודו מיני אז עד עולם.

ממלכת כהנים וגוי של קדושה,

אך במשך דורות נרדמה הדרישה.

גלה העם מארצו, חירותו אז אבדה,

החיים כאומה נהפכו אגדה.

כל יום רק לשרוד, לשמור על גחלת,

ובחיים של תורה להאריך התוחלת.

בדל"ת אמות הסתגר ישראל,

וחיכה וציפה לבואו של גואל.

אך מה עם גילוי ה' בעולם?

יעוד זה התמוסס, אט אט נעלם.

והנה עת דודים, שב הדוד אל הגן,

והארץ פורחת, מצמיחה היא דגן.

שב העם לציון, שב אל ארץ טובה,

שב העם אל הארץ שהיתה עזובה.

לתוקפה היא חזרה, שבה לה התכלית,

והעם בארצו וסוף סוף הוא שליט.

אז נודה לה' שנתן הסיעוד,

ונפעל במלוא מרץ למלא היעוד.