עומדים חיילים בפתחו של אולם,
וזוהר הוא באור יקרות,
מוּבלים הם מיד אל מקום מושבם,
ואורם מנצנץ כנרות.
על כיסא הכבוד יושב הבורא
וקורא בשמחה לבניו,
שנפלו על תקומת ישראל בארצם,
והיו הם בחינת כֹהניו.
"בואו בני, בחדווה, ברינה,
ועלו אל היכל משכנכם,
ואין כל בריה, אף מושלמת מאוד,
שתוכל לעמוד לידכם"
תגובהתגובות