הנשמות מדברות זו עם זו, כאשר אדם פוגש אדם אחר ונוצר קשר ביניהם - ישנו חיבור כפול, ישנו חיבור חיצוני של שיח ותקשורת הדדית וישנו חיבור פנימי עמוק בין נשמותיהם של האנשים. כמו כן, מה שהאדם מקרין לחבירו ומעניק לו הרי הוא משפיע על כולו ממש. כאשר אדם מחייך לאדם אחר ומבטא שמחה כלפיו הרי זה יוצר תענוג ושמחה גם בצד השני, המקבל.
אפשר לראות יסוד זה במאמר חז״ל ״טוב לצדיק וטוב לשכנו״. ועל מה? על זה שהסביבה כולה מושפעת מן הנוכחות הגדולה של הצדיק, ובוודאי שכינו מקבל ממנו ואפילו באופן הסגולי הנשמתי בעצם הקרבה לצדיק. אז כל אחד במדריגתו הוא, משיג ומשפיע על ומהסביבה כולה.
החיבור הזה בין האנשים הוא משום שהמעשים מדברים הם בתוך הנשמה וכאשר אדם מדבר עם חבירו - הוא בעצם מעניק לו מעצמו, נותן הוא לו מתנת חינם את היקר לו מכל - את עצמו, ומעשה זה של הענקה והשפעה מדבר גם בתוך נשמתו של הנותן ויוצר קירוב וחיבור בינו לבין המקבל.
כל זה הוא בסתמא מעצמו קורה, אף בלי כוונה להתחבר ולהתאגד, אולם כאשר אדם יוצר קשר עם חבירו במטרה להתחבר ולהתאגד - קשר כזה הוא חזק מאוד וקשה מאוד להפרידו. קשר כזה יוצר חיבור עמוק ופנימי המקשר בין שני הצדדים עד שנתלכדו למטרה האחת - להתחבר, קשר כזה בנוי באופן שכל העת הולך ומוסיף ומעמיק בתוכו פנימה ומתחזק, הנשמות שהחלו מתקשרות זו לזו יכולות כאשר הקשר מנותב כספינה בלא קברניטה להיות מעט תלויות זו בזו ומקושרות זו בזו בלי פיקוח תקין ובריאות מבט של שלימות.
כאשר רוצים לנתק קשר כזה, אין זה פשוט כלל. שכמו כל אבר בגוף שכאשר מנתקים אותו כעקירת איברים המקולקלים מטעם הרפואה נוצר כאב גדול המקשה על תפקודו של האדם, המכביד עליו בעבודתו עד שירפא, כך כאן. הנשמות שהתקשרו זו לזו בקשר חזק לא נקל עליהם הפרידה - אדרבה! היא קשה עליהם מאוד. הן נצרכות לעקור עצמן זו מזו ולהתעקש מאוד להתנתק ולהתרחק עד לפירוד הגמור.
בינתיים, בתהליך זה - הן מתקשות ומתהפכות בתוך כבלי הקשר מתוך מגמה לצאת מן הכבילה הזרה שהייתה כל כך טובה להם לכאורה, להתנתק ממנה ולהפוך עצמאיים, שאינם תלויים בדבר, להיות גוף אחד השולט על עצמו ומסוגל לנתב עצמו להתחבר ולהתקשר למי שירצה - לשלוט ביצרו ובמשיכתו ובתכונותיו ולהיות דבק במטרתו, תהליך הדומה לגולם ההופך לפרפר.
ולבסוף, לאחר כל התהליך, בוודאי יצא האדם חזק עוד יותר ממה שנכנס אליו שהרי הוא כעת בר שליטה יותר על עצמו - מכיר הוא את עצמו ואת נשמתו יותר, ישאף הוא לקבל מן החיבורים את מה שנצרך בהם ויעזוב את מה שמזיק או אינו נצרך לו בהם.
ההתמודדות של האדם עם עצמו, עם חלקי הנשמה שלו בחיבורה וביציאתה החוצה - יוצרת אדם חדש, חזק יותר, חסין יותר ועמיד יותר, ״עת צרה היא ליעקוב וממנה יוושע״ וגם הקשר הבא שיבנה ויפתח - יהיה עצמאי יותר ובריא יותר שמכיר הוא את עצמו יותר, יודע ממה עליו להזהר וכמו״כ מה יכול יותר להעניק בחיבור גדול כזה להבא בלי חשש.
(נכתב לאחר פרידה, כתובנה מסיום הקשר)
תגובות