אני יושבת לי מול החלון,
ומביטה שם אל המרום,
מדמיינת לי איזה חלום,
ומקווה שרק יבוא שלום.
את הבדידות אני מכירה
יותר מכל, את ספר הקריאה
וגם מכחול, לצייר ולקשקש בלי להתעייף.
מגלה את עתידי, ולא חושבת על עצמי,
נחושה בדעתי, לא להניח לי,
לא שמה לב מה קורה סביבי,
ומתכנסת רק בתוך עצמי.
תגובות
ובבית השלישי כאילו מסופר איך הכל ירד לטמיון ולא הצליח ולכן היא בודדה ומיואשת
ובבית השני זה כאילו המעבר שמתרחש בחייה
אוהב אמת: אני אוהבת את השירים של משוררת שהחליפה את השם לאופל
יותר משלך אז לא אממ לומר דברים מיותרים :-( :-(
והבית השני מדהים בעיני...