שִׁחְזוּר כְּתָמִים

כָּבוּל בְּשַׁרְשְׁרַאוֹת הֵעָבָר שֶׁל עַצְמִי

כָֹּל שֶׁרָצִיתִי, לִפְתֹחַ דַּף נָקִי.

אוֹתִיוֹת נֶעלָמוֹת

מִמִכְתָּבִים שֶׁנִסִּיתִי לִשְכֹּחַ

מְנַסֶּה לְשַחְזֵר וְשׁוּב לִשְלֹחַ.

אֲלְפֵי רְסִיסִים שֶׁל חֻרְבָּן

גּוֹזֵר וְשוֹמֵר עַל פִּיסַת דַּף לָבָן.

וְרַק שֶׁהַנְיָר לֹא יַלְבִין,

שוֹזֵר חֲרוּזִים מִנְיָרוֹת וְדַפִּים,

עֲטֶרֶת זִכָּרוֹן, חָבוּיָה בֵּין מַדָּפִים.

וְכַמָּה שֶׁרָצִיתִי לִמְחֹק,

יָדַעְתִּי שֶׁהִשְאַרְתִּי אוֹתוֹ

לִצְפוֹת מֵרָחוֹק

כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי מֵאַיִן אֲנִי בָּא

                       וּלְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ