"ברגעים דאז נפלה אמונתי" לחשתי בחשכת הלילה, השעה לפנות עולת השחר. "כאב שרק הלך וגדל ורק הוסיף, קשה לאמונה לשרות זמן כה רב בלי ניצוץ תקווה". ציפורים מזמרות, השמים קצת משנים צבע, אבל עוד חושך. "והירוקה השחורה?" הוא תומהה. "נס היה המעשה, שהתפללתי ונענתה התפילה, ראיתי זאת חזק". "בערב ילין בכי ולבקר רנה" מלמל את הפסוק ועוד לא הביט בי, זה מתחילת הלילה שאין הוא מביט בי. "בגן של אמונה רוצה אני לצעוד, גן אמונה". "אם אכן תצעד כי אז ודאי תבוא עליך גאולה", הוא הרים את הראש, עוד לא נץ החמה, שמחת אמת נראת על פניו, אור גדול, אור אמת. "אמונה תמיד, שמחה תמיד" הוא הוסיף להביט והחל לפסוע מעט קדימה, מביט השמיים, "זרחה השמש" אמר "חושב אני לטעמי שאין הזריחה לוקחת זמן רב, היא אומנם מתקדמת בתהליכים, אבל לא זמן כה רב לוקח עד שהאור מאיר את הארץ, אחרי התפילה, בוא לגן של אמונה, להיות ולא ליפול ולצאת, להיות תמיד". "אבל זה רחוק" הקשתי. "תזכור את דברי רבינו".הוא הביט לעבר ההרים "אין מקום רחוק"*.
*אין מקום רחוק - זה המקור:
"באחד מימי חייו הקצרים והמופלאים עקר רבי נחמן את מקום מושבו אל מקום יישוב חדש. בטרם פנה לראות את ביתו, עצר לשאול את אחד מן התושבים המקומיים אשר גר שם זה מכבר בדבר מקום שקט שאליו אפשר לצאת כדי למצוא מנוחת נפש מרעש ומטרדות העולם, מקום אשר לאחר השהייה בו ניתן לחזור אל חיי העיר בכוחות רעננים ובהתבוננות חדשה ועמוקה יותר. ענה לו המקומי כי אכן ישנו מקום כזה אך למרבה הצער הוא רחוק מן היישוב ולכן אין האנשים מוצאים את הפנאי כדי לעצור את מרוצת חייהם, להימלט מתובענות השגרה ולצאת לשם. התבונן בו רבי נחמן בנועם ואמר לו כי אם ישכילו האנשים להבין את ההשלכות הרחבות של מקום שכזה לחייהם, אז שוב אין מקום רחוק." (ר' נחמן מברסלב)
תגובהתגובות