"בטרם" / פואמה

פורסם בתאריך כ"ב בטבת תשע"ו, 03/01/2016

 

על גדות הים עמד אילן גדול,                             הגיע החורף, נשרו העלים

שום כוח ורוח לו לא יכול.                                  והעץ נותר כמו חבורת אלמים.

גלי ים עצומים עברו על גבו,                              רק עלה אחד נשאר מיותם

והוא נשאר בצד, כבודו ירום הודו.                       וקולו היפה כמעט נדם.

 

התחילו להתגאות העלים,                                 עברו הימים, ועבר שם אדם

"כולם רק עלינו מסתכלים.                                 וכרת את הגזע כי רצה בית חם.

אנחנו נותנים את החן לעץ.                                עברו הימים ועברו הלילות,

אנחנו כמו זהב נוצץ"!                                        חשבו השורשים: 

                                                                    כמה זמן נוכל לחכות!

 שמע הגזע והתחיל להתגאות,                            

"אני גזע עץ עבות.                                       פתאום מהשורשים צמח גזע חדש

שום דבר לא יכול לחומר שלי,                        וכולם ספרו את הסיפור מחדש   

כי כל הכח זה רק אני"!                                  (כשכל אחד היה נרגש):  

                                                                 עכשיו בכולם נשרש האמת

שמעו השורשים ולא ידעו מה לומר,                  כי השורש לעולם לא מת!

"איזה סיפור עלינו יסופר !                               

הרי כולם מדברים על העלים                           חייכו השורשים זה לזה בענוה   

ועל הגזע תמיד מספרים,                               והסתכלו זה על זה בשמחה.

ואנחנו מתחת האדמה חבויים.

אותנו בכלל לא רואים".

 

תגובהתגובות