רצה. יחפה. מאושרת.
הכל סביב מסתחרר. עצים, פרחים, שמים.
לא יודעת לאן.
גם לא אכפת.
נעצרת על שפת נחל.
המים הצלולים מרטיבים את פניה.
שוטפים מעליה כל לכלוך, כל כאב.
ציפור מביטה בה תמהה, ועפה.
מביטה למעלה.
השמים מציצים מבעד לעצים.
ידיה פרושות, נכספות, אוהבות.
על השפתיים נסוך חיוך, מאושר.
נשכבת על הבטן.
ריח של אדמה. פרחים.
סוף סוף מרגישה חיבור.
לארץ. לעצמה. לאלוקים.
עוצמת את העיניים, מאושרת,
ורק השפתיים לוחשות,
תודה.
תגובהתגובות