מדבר רחב ידיים
סדוקות הן השפתיים
הלב בוכה, דורש ומבקש.
ארץ שממה בלי מים
ורוח בין ערביים
געגוע מציתה כמו אש.
פזמון:
צמאה נפשי לאלהים לאל חי
מתי אבוא ואראה פני אלהים.
ושוב עובר בי רטט
הנשמה צועקת
כמהה למים היוצאים מעדן.
בשיר ובדמעות נזכר
בלב טהור של העבר
מבקש שייפרץ בי סדק.
פזמון:
צמאה נפשי לאלהים לאל חיים
מתי אבוא ואראה פני אלהים.
תגובות
כל מילה פנינה.