היא עומדת לה בודדה
מתקדשת, מכונסת בעצמה
מוסתרת, חבויה מכל עין
רק היא בתוך הלילה לבדה, עדיין.
אורות שמיים מייחלים לבואה
תוהים מתי תבוא תבוא כלה
והיא מבויישת, מהססת
מציצה החוצה קמעה, קמעה.
חולפים הימים ומשתנים הזמנים
והיא עודנה מסתתרת בינות עננים
עם בוא עוד שחר מתגנבת לה תקווה
אולי הלילה תבוא עלייה גאולה.
ובחלוף לילה
הגיע ערב כלולות
והיא כלה תחת חופת שמיים
פניה זורחות ובגדיה צחורים
ליופיה כל אורות רקיע, עדים
היא רוקדת במרכז
רק היא והלילה
מסביבה רוקדים, מאירים,
אין ספור כוכבים.
תגובהתגובות