פרק שלישי:
דני מצמצה בעיניה והתמתחה במיטתה, היא לא האמינה שכבר ארבעה ימים היא נמצאת במקום הזה.
היא הסתכלה בשעון שמונח ליד השידה במיטה שלה, שבע חמישים וחמש, עוד חמש דקות ארוחת בוקר.
היא קמה והתקדמה לכיוון ארון הבגדים שלה, פתחה את דלתותיו והעבירה את ידה על הבגדים. 'כמה זמן אני אצטרך להיות פה כדי להתרגל לזה?' חשבה, כל הבדים המשגעים האלו הוציאו אותה מדעתה. 'מה שכסף יכול לקנות.' נאנחה, כשלפתע שמעה דפיקה בדלת.
"מי זה?" שאלה מופתעת שבשעה כזו דופקים בדלת חדרה, היא לא הייתה רגילה לזה.
"זה אני, אלכס," ענה הקול מאחורי הדלת.
"אה, אני! עכשיו הכל ברור," ענתה בסרקסטיות, אך כנראה הקול שמאחורי הדלת לא הבין את העקיצה.
"אז אפשר להיכנס?" שאל.
עכשיו דני הבינה מי זה, לקח לה זמן להבין שהקול שייך ללאון. דני בחנה את עצמה, היא הייתה עדיין עם פיג'מה, היא לקחה מהר את הבגדים הראשונים שעלו בידה ונכנסה לחדר המקלחת.
"אתה יכול להיכנס," צעקה מתוך המקלחת. היא שמעה את הדלת נפתחת ואת לאון נכנס לתוך החדר שלה.
לאון פתח בזהירות את הדלת וחיפש בעיניו אחר אלכס, אך הוא לא ראה אותה בעיניו. "אלכס? איפה את?"
"אני כאן."
לאון הסתובב לכיוון הקול של אלכס וראה אותה יוצאת מהמקלחת. "אה, בוקר טוב?"
"אתה שואל או קובע עובדה?" שאלה, מרימה גבה.
לאון השתומם מהיכולת החדשה של אלכס, לפני שהיא הגיעה לאחוזה הוא זכר איך הוא תמיד צחק עליה שהיא לא הצליחה לעשות זאת. 'היא בטח עבדה על זה בזמן שלפני שעברה דירה,' חשב לעצמו, אבל הוא עדין הרגיש שזה לא התשובה הנכונה.
דני הסתכלה על לאון וחיכתה שיגיד את מה שיש לו לומר, אך הוא שתק, היא הבינה שממנו לא תבוא הישועה.
"נו, מה אתה רוצה?"
לאון כחכח בגרונו, "את התארגנת לארוחת הבוקר," אמר ונשמע מופתע.
"לא, התלבשתי כדי להישאר בחדר ולשחק עם הבובה החדשה שאמא קנתה לי אתמול."
לאון בלע את העקיצה בשקט. "חשבתי שאת לא תרדי היום לארוחה ובאתי לשאול אותך אם את רוצה לקבל אותה בחדר."
לאון ראה את אלכס צועדת צעד אחד כלפיו שידיה אוחזות במותניה. "ולמה חשבת את זה?" שאלה, לא מבינה מאיפה הוא הגיע למסקנה הזו פתאום.
לאון לקח שתי צעדים אחורה, לפתע הוא הרגיש מאוים.
"הממ.. את יודעת, אחרי מה שקרה בפעם, פעמיים אחרונות חשבתי שתנהגי בחוכמה, ככה נהגת בבוקר לפני יומיים, אבל אם את חושבת שתוכלי להחזיק מעמד את יודעת- מי אני שימנע ממך." לאון הביט בה בעיניים פעורות בציפייה לראות את התגובה שלה, הוא רצה שהיא תסכים איתו.
"רגע, אתה רוצה להגיד לי שהוא..."
"כן, הוא פה, הוא חזר מוקדם מהרגיל. הייתה סופה באזור שבו הם היו אמורים לטוס אז לא הוציאו את המטוס שלו."
"למה? למה זה קורה?!" דני התעצבנה. אדוארד פה, הוא פה. אחרי שחיכתה כל כך הרבה לנסיעת עסקים שלו גם בגלל שנמאס לה כבר מכל המריבות שלו איתה וההתייחסות המשפילה שלו לליאורה, אך בעיקר בגלל שחשבה שסוף, סוף תוכל לעקוב, ולהתחיל לעבוד על המשימה שניתנה לה.
"אז את יורדת? הארוחה אמורה להתחיל..." לאון הסתכל בשעון שלו. "עכשיו."
דני נכנסה בחזרה לחדר המקלחת, לאון הביט במעשיה ולא הבין מה היא עושה. הוא חיכה, ארבעת הימים האחרונים אלכס מתנהגת בצורה שונה, מפתיעה. לאון היה בטוח שהיא תפתיע אותו גם עכשיו, הוא היה סקרן לראות מה היא תעשה.
דני נכנסה למקלחת, וחשבה מה היא יכולה לעשות. היא לא תרד למטה זה בטוח. אבל מה היא כבר יכולה להגיד לאדוארד כדי שיהיה תירוץ מספיק אמיתי? פעם שעברה שהיא עשתה את זה, היא טענה שאף אחד לא העיר אותה בזמן לארוחה ולכן היא ישנה, למרות שלאון בא וניסה להעיר אותה פעמיים וגם ליאורה נכנסה ואיימה עליה שאם לא תקום היומולדת תבוטל. אבל דני העדיפה שהשמים יפלו, האדמה תבלע אותה, שיתרסק כדור הארץ והיא לא תלך לארוחת בוקר עם אדוארד שוב.
לאון הסתכל על הדלת כשהוא יושב על המיטה של אלכס, מחכה. ברגע שהדלת נפתחה הוא נעמד. הוא הביט באלכס וגיחך; אלכס יצאה מהמקלחת שלחייה ורודות, ורוד זו לא הייתה מילה לעומת מה שהיה שם ומתחת לעיניה לפתע הופיעו שקיות שחורות והכי בולט היה זה שהיא החזירה את בגדיה לפיג'מה והחלה להשתעל.
לאון החל לצחוק, הוא לא הצליח לשלוט בזה.
דני נעצרה, ותקעה בו מבט מצמית. "עכשיו, לך לאדוארד, תגיד לו שהערת אותי אבל אני חולה ואני לא יכולה לרדת למטה."
לאון לא הגיב למה שאמרה והמשיך לצחוק.
דני הלכה למיטה והתכסתה בשמיכה וחיכתה שיסיים. "תגיד לי כשאתה חושב כשגמרת," אמרה בטון כועס.
לאחר שתי דקות לאון נשם נשימה עמוקה, "סיימתי," הודיע.
"יופי, עכשיו-"
לא, רגע יש עוד," הוא הפסיק אותה, אך המבט שהיא נתנה לו גרם לו לחזור מהרעיון שהיה לו בראש.
"אתה בטוח שלא סיימת?" שאלה, הגוון טון שלה הזכיר לו את המכשפה משלגייה, קר, חסר רגש ומפחיד.
לאון שתק, הוא הסתכל עליה. "נראה לי שאני אלך עכשיו להודיע לאדוארד שאת לא מרגישה טוב, בכלל."
"כן, זה מה שאני גם חושבת. אה, ואני רוצה ארוחת בוקר במיטה בבקשה."
הוא הנהן בראשו, "כמובן."
"תודה. ועכשיו, לך."
לאון ירד במדרגות, תוהה לעצמו במה עוד אלכס תוכל להפתיע אותו בזמן הקרוב. הכל נראה לו כל כך שונה פתאום, בעבר הוא הרגיש כמו אח של אלכס, כמו האח גדול שלה, שהוא צריך להגן עליה, לשמור עליה, היא תמיד הייתה כל כך פגיעה. אבל בזמן האחרון זה השתנה, אלכס נעשתה עצמאית, הוא מרגיש שהיא כבר לא זקוקה לו, הוא מרגיש לפתע מן משב של קור מרגע שהוא נכנס לחדר.
"לאון, הלכת עכשיו להביא את אלכס?"
לאון הסתכל לכיוון מקור הקול שנשמע, זוהי הייתה ליאורה. הוא הנהן בראשו לאישור.
"יופי, אדוארד מתחיל לכעוס. מתי היא באה?" אמרה ליאורה בדאגה עומדת מחוץ לאולם האוכל, מביטה מאחוריה בחשש, לאון הניח שמאחוריה נמצא אדוארד.
"המ..היא לא באה, היא חולה."
"היא מה?" שאלה ליאורה בלחש ובקולה נשמעה טון של דאגה. לאון שקל לרגע אם הדאגה היא לאלכס בגלל שהיא חולה או שזה דאגה מתוך פחד מאדוארד.
"חולה, לא מרגישה טוב."
"היא באמת חולה? באמת?" שאלה בקולה תקווה שהוא יגיד שזה שקר.
"הממ..." לאון לא ידע מה לענות מצד אחד הוא רוצה בטובתה של אלכס אבל מצד שני הוא מפחד לאבד את עבודתו. אז לבסוף אמר, "כך זה היה נראה, לא בדקתי מקרוב."
"ליאורה את מוכנה להגיע לכאן כבר?" קולו של אדוארד הרעיד את הקירות ולא מצעקה אלא מהטון בו הוא דיבר.
"אני באה." ליאורה התקדמה לכיוון אדוארד מעט רועדת.
"נו, איפה אלכס?" שאל כשליאורה הגיעה לפניו.
"היא חולה."
"היא מה?" שאל בעצבנות, ליאורה ראתה את הוריד במצח שלו מתנפח.
"היא לא מרגישה טוב, חולה," חזרה על עצמה מנסה להסביר לו יותר בברור.
אדוארד בא לפתוח את הפה, אך פתאום ברגע אחד אדוארד שינה את דעתו והסתובב כלפי שולחן האוכל. המשרת הוציא לכבודו את הכיסא שלו והוא התיישב.
ליאורה בהתה בנעשה בעיניים פעורות, היא ציפתה לצעקות, לכעס, אבל הוא פשוט היה רגוע.
"נו, למה את מחכה? את לא רוצה לאכול היום? הרי אלכס לא תגיע."
ליאורה התקדמה במהירות לשולחן האוכל והתיישבה והחלה לאכול, היא לא רצתה לעצבן אותו שסוף סוף פעם אחת הוא הצליח לשלוט בפתיל שלו מזה זמן רב.
"מה את מתכננת ליום הולדת של אלכס?" אדוארד שאל לפתע.
ליאורה שהייתה באמצע לחתוך את החביתה שהייתה לה בצלחת נעצרה לרגע. "מה?"
"שאלתי מה את עושה לאלכס ליום הולדת?" חזר על עצמו מתחיל להישמע קצר רוח.
"אה... אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע?" שאלה מהססת, היא הייתה בטוחה ששמעה מה ששמעה, אך לא הייתה בטוחה שהוא באמת רוצה לשמוע.
אדוארד הרים את ראשו מהצלחת והסתכל עליה, בעיניים גדולות וכעוסות, היא הבינה שהיא עשתה טעות והיא החלה לדבר, " כעיקרון אני מתכננת לעשות את המסיבה בחצר של הבית , כבר המשרתים עובדים על כל הכנות וכל מה שצריך כדי שהמסיבה תהיה מושלמת.
בנוסף הזמנתי למסיבה את להקת-"
"ליאורה," לפתע אדוארד קטע אותה, "אני חוזר בי מהשאלה, שמרי לעצמך את מה שאת עושה זה באמת לא מעניין אותי." הוא הביט בה לרגע בשקט ואז נעמד ועזב את השולחן.
ליאורה הרגישה מחנק בגרון, אבל היא לא הופתעה ממה שקרה. היא הבינה שזה מי שהוא עכשיו, היא הצטערה שהיא נתנה לתקווה לזרום לה בעורקים. לפתע היא ראתה את אדוארד חוזר היא נעמדה במהירות, הוא התקרב לכיוונה ונעצר מולה.
"אה, ודרך אגב," הוא אמר, " החלטתי שמהיום אלכס הולכת לבית הספר הקרוב. זמן ארוחת הבוקר זה מספיק זמן בשבילה להעמיד פני חולה."
ראשה של ליאורה נרתע לאחור מחוסר הבנה, היא רצתה לשאול אותו למה פתאום הוא החליט את זה, אבל הוא כבר נעלם מהשטח.
*
דני לא ידעה איך להגיב לידיעה החדשה שליאורה עדכנה אותה. ללכת לבית הספר? היום? לפי מה שאמרו לה אלכס לא הייתה הולכת לבית ספר. זה פשוט לא פייר.
היא ירדה למטה והסתכלה במבוכה על אדוארד שעמד הפתח הדלת, הוא ידע כל הזמן הזה שהיא העמידה פנים. ליאורה סיפרה לה מה הוא אמר בדיוק. היא הבינה שהיא הוציאה את עצמה טיפשה.
"אלכס, זה הילקוט שלך לבית הספר. להתחיל עכשיו את הלימודים בבית ספר זה לא פשוט, במיוחד שמכיתה ו' את לומדת בבית. אני מקווה שתצלחי להדביק את החומר." אדוארד ראה בעיניו את מבטה המושפל אלכס והבין שהיא מתביישת על עניין הארוחות. הוא חשב שזה הגיע לה, הוא האמין שמי שעושה מעשה צריך לקחת בחשבון את ההשלכות שלו.
"אבל למה אני צריכה ללכת?" שאלה דני מנסה את מזלה.
"ההסעה שלך מחכה לך בחוץ." הוא התעלם משאלתה, והתחל לצאת החוצה. דני יצאה בעקבותיו, מסתכלת ומחפשת בעיניה אחר כלי הרכב שיסיע אותו מהיום לבית הספר אך לא ראתה דבר כזה. לפתע ראתה את לאון מתקרב לכיוונם עם אופניים, העניין החל לחלחל במוחה, היא הולכת להגיע לבית הספר באופניים!
"בבקשה, את נוסעת ישר עם השביל, פונה ימינה בצומת לאחר מכן ממשיכה מעט ישר עד הכיכר המרכזית בכיכר תפני שמאלה שם תמצאי את מקומך החדש." דקלם אדוארד את הוראות ההגעה לבית הספר.
דני לא ידעה איך להגיב, אדוארד ליווה אותה עד פה, לא צעק עליה על העניין שהיא שיקרה עד עכשיו ועוד הוא בעצמו נותן לה הוראות הגעה לבית הספר?! היא עלולה עוד לפתח רגשות חיבה כלפיו, אך היא מיד הזכירה לעצמה את ההתנהגות המזוויעה שלו כלפיה וכלפי ליאורה בזמן האחרון וכל שמץ של אמפתיה כלפיו נעלם כלא היה.
היא התקדמה לאופניים ולקחה אותם מידיו של לאון, לאון הביט בה משועשע מעניין האופניים. דני ראתה בעיניו את הגיחוך והחליטה שהיא עוד תתנקם בו על זה. היא עלתה על אופניים בנחישות ודיוושה את דרכה לבית הספר.
תגובהתגובות