באפם ובעוז רוחם. מחרפים הם את נפשם
מגנים הם בגופם. על הארץ והעם.
בלילות החורף הקרים. שינה מעיניהם מנדדים
בזמן שכולם במיטתם שוכבים, הם עושים זאת במארבים.
פזמון: המלמד ידיהם לקרב, אצבעותיהם למלחמה.
אלוקים שמור נא עליהם, הגן באברת חסדך
גיבורי כח עושי דברך, החזירם במהרה לביתם בבטחה.
בגשם בשלג ובחום, בלילה וביום
מתאמנים הם בכל מקום, בעת מלחמה ובשלום
בעורף ובחזית, הם ערוכים לכל תקרית
בגבול ובספר, תמיד עומדים על המשמר.
פזמון...
אך בזמן אמת הם מרגישים, שכביכול הם כבולים
לפני שהם מחליטים לפעול, עליהם את צעדיהם לשקול
צריך קודם לעצור, את הנשק לנצור
לחכות שאותך חלילה ידקור, מחבל לבוש שחור.
פזמון..
גם אם בוודאות זה מחבל, אותו מותר רק לנטרל
הרי אנחנו העם הכי מוסרי, איננו שופכים דם נקי.
אך הדבר הכי מוסרי, זה לפעול עם אינסטינקט בריא
לא לקחת סיכון מיותר, לחסל את האויב הצר.
פזמון..
תגובהתגובות