בס"ד
עונשו של חיאל
כשראשוני המוזמנים הגיעו,הורגשה הרגשה חגיגית,ושולחנות הכיבוד היו ערוכים יפה ובטוב טעם. משולחן המכובדים בלט חיאל בית האלי,בעל השמחה.כשמרבית המוזמנים כבר הגיעו,והמוזמנים סיימו לתהות לרגל חכמי התורה,שהדירו רגלם מן הטקס,לצחוק על צייר השלטים שכתב "יריחה" במקום "יריחו", וליהנות מן המראה המיוחד של יריחו העתיקה פרושה לרגליהם לפנות ערב. חיאל עלה על הבמה והכריז:
"ברוכים הבאים לטקס הנחת אבן פינה ליריחו החדשה,שתיקרא מעתה "יריחה" ותודה לכל הבאים! היום אנחנו חוגגים סוף סוף את סוף קללתו של יהושע "בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה"! אני מזמין את אחאב מלך ישראל להניח את אבן הפינה לחומת העיר! קבלו את אחאב מלך ישראל!
השמחה במקום היתה רבה, וכשראשוני האורחים החלו לעזוב את המקום, בא לפני חיאל משרת בהול,והודיע שבנו האהוב,אבירם, חולה.
חיאל לא גרע משמחתו בכהוא זה,והורה למשרת להסיע את אבירם לביתו.
באמצע הלילה,כמה רגעים אחרי שחיאל הגיע לביתו, שכנים התעוררו בבהלה למשמע זעקות שבר נוראות מביתו של חיאל.
בנו בכורו, אבירם, נפטר בטרם עת, ממחלה שהרופא המשפחתי לא הצליח לזהות.
ועם זאת,חיאל לא נכנע,אפילו שבמהלך אותה שנה נפטרו בניו בן אחר בן.
כעבור שנה
בטרם בוקר, כשחיאל הקטיר לבעל, ניגש אליו שגיב,בנו האחרון והודיע לו שהוא חש ברע, וחיאל הציע לו לעלות על הכרכרה,כדי להגיע ליריחו ולצפות בהעמדת שערי העיר הענקיים,השלב האחרון בהקמת העיר.
הם צפו בפועלים שהרכיבו את שערי העיר הענקיים,עד ששגיב אחז בלבו ופלט לאביו בקול חנוק: אבא, רופא!
האבל היה רב. חיאל ישב בטרקלין בכורסתו המרופדת ובהה באחאב מלך ישראל שהגיע לנחמו, ופתאום אשתו האבלה פרצה בזעקות: רוצח! את בניי רצחת כדי לבנות עיר! רוצח! עשרה בנים היו לי! אתה לא מתבייש!? ומייד סולקה לחדר צדדי על ידי משרת.
לפתע, שני אישים נפגשו פגישה היסטורית. המנחמים ששהו במקום נדהמו לראות את אליהו התשבי,מנביאי האמת האחרונים,שהגיע לנחם.
כעבור כמה דקות פנה אליו אחאב, מלך ישראל בדברים מזעזעים אלו: "תש כוחו של אלוקים! יכול הוא להעניש רק אדם אחד כל פעם, אבל בתורתו כתוב שאם עם ישראל יעבוד עבודה זרה הוא יקולל,הלא כך? אך האדמה פורייה והמזון בשפע!, אלוקים איננו יכול לקיים את שהבטיח! אם כך,תש כוחו"!
ואליהו הגיב: הקב"ה רחום וחנון והוא חס על עמו! אבל אם המלך, המייצג את העם, התבטא כך,לו יהי כדבריך! אני נשבע שבשנים הקרובות,בצורת תפקוד את הארץ! ואליהו הפנה עורף וברח מזעמו של אחאב.
כעבור שלוש שנים, באחד הבקרים, אליהו התשבי קיבץ את העם,וכך היה דברו:
"בני ישראל, הגיע הזמן לבחור בין הבעל לקב"ה! הבאתי שני פרים תאומים, אחד לבעל ואחד לקב"ה.אני מציע שכל צד יבנה מזבח, ונראה למי האש נדלקת מעצמה!
נביאי הבעל הסכימו, וניגשו לערוך גורלות על הפרים, אך הפר שעלה בגורלו של הבעל, לא הסכים למוש ממקומו, ולפתע פתח את פיו וצעק בלשון בני אדם:"פרים תאומים אנחנו! מאבוס אחד אכלנו, ומאימא אחת ינקנו! מדוע אחי יזכה לקדש שם שמים, ואני אוקרב לפני עבודת אלילים? ומייד פייס אותו אליהו התשבי באומרו שבאמצעותו עם ישראל יקבל הוכחה למלכותו של הקב"ה בעולם.
המזבחות הוכנו,הפרים נשחטו,וכוהני הבעל ניגשו למזבח הבעל והתחילו לצעוק:"הבעל עננו!הבעל עננו!"בצהרים אמר אליהו:"אולי הבעל ישן? אם תצעקו בכל הכוח אולי תעירו אותו! ובאותו רגע,כשכל עם ישראל צעק "הבעל עננו" ה' השתיק את כל העולם,כדי שלא יהיה פתחון פה לטעון שהבעל לא שמע.
כשנביאי הבעל התייאשו, אליהו התשבי נעמד בתפילה,ולפתע אש ירדה מן השמים ואיכלה את הפר שנועד לקב"ה, יחד עם תעלת המים סביבו.עם ישראל התחיל לצעוק "ה' הוא האלוקים!" ופנה להרוס את מזבח הבעל,כשלפתע הבחינו באדם ששכב בפנים.
נשמעו קריאות: הוציאוהו! נעשה בו שפטים! כשהאנשים שהוציאו אותו שמו לב לפצעי ההכשה ברגלו. כשהפכו אותו פני כולם הזדעזעו. זה היה חיאל בית האלי.
אחרוני האנשים קברו אותו בביזיון ופנו לדרכם מפני הגשם שהחל לרדת,אחרי שלוש שנות בצורת.
סיפור זה בא להמחיש מה קרה בימים אלו,וחלק מהדברים בו לא באמת קרו.
תגובהתגובות