ערב סתווי בתחנה המרכזית
אנשים רצים כאחוזי תזזית
עולים יורדים, נוסעים וחוזרים
בלב עיר מוקפת הרים.
בתוך המון כל אחד בודד
נער זקן, או סתם בחור נודד
פסיפס אנושי מהפנט וצבעוני
כל אחד חושב שהוא 'אני'
חרש, חרש שם בפנים
מתחבא לו במשך שנים
לב אחד, עשוי זהב צרוף
נצחי, אינסופי, בעולם טרוף
חוט סמוי משוך ביניהם
עדי עד לבני בניהם
צור עולמים יצרו לו
לתקן עולם ברוב גודלו
תגובהתגובות