גלות הנשמה בחדר הברזל, כוספת למנוחה, נאבקת בכבליה.
באזיקי הגלות שמור ניצוץ התקווה, מדי פעם מבליח וסודק את חומת השכל.
נפש לכור מחצבתה בוערת, אבל המים הזדונים בשטף החיים מכבים...
להגיע אל האיחוד, לצאת מהבידוד.
להתוערר מההרדמה, בשצף שורפת חומר, מחסום ההיגיון עומד לפני האושר, קורי הלינה נקרעים אט אט,
אמרו לה קמעא קמעא, היא רואה שמחה.
הניצוץ סדק אזיקים, התקווה בקעה רקיעים, ועדין יש התנגדות, מלחמת הכוחות.
נמשמה בוערת לעיר מקדש, לעיר מלוכה!
לגאולה!!
ואנחנו? הגוף?? בשכל אפוף.
אבל באמת הנשמה אותך ורק אותך רוצה!
להביא גאולה ברחמים.
להמליך את מלך המלכים.
ולצעוק
ולזעוק
ולשתוק
ה' הוא האלוקים!!!!!
ה' הוא המלך הטוב והרחמן!
תגובהתגובות