אַלְמוֹנִים הֵם פָּסְעוּ, בְּלִי שֵׁם, בְּלִי זֵכֶר
אֶל תּוֹך הַבְּאֵר הַגְּדוֹלָה
עִם הַכֹּחַ הַזֶּה, שֶׁנִּמְצָא בְּכֹל עֵבֶר
בְּלִי שׁוּם סִימָנֵי שְׁאֵלָה
אַיֵּה הֵם אוֹתָם גִּבּוֹרִים רְחוֹקִים
שֶׁנָּשְׂאוּ אֶת נֵס הַנִּצָּחוֹן
הַאִם כְּשֶׁאֵינָם וּכְבָר לֹא מְדַבְּרִים
זֶה אוֹמֵר שֶׁנִּגְמָר הֶחָזוֹן
הַשָּׂדֶה לֹא צוֹמֵחַ, הָעֶרֶב יוֹרֵד
עִקְּבוֹת יְלָדִים נִמְחַקוֹת
אָז מִתּוֹך הֶעָשָׁן, מַמָּשׁ כְּמוֹ אֵד
אִוְּשׁוֹת עֲרָבוֹת שָׁם שׁוֹרְקוֹת
וּמִתּוֹך אֲבָנִים שֶׁעוֹמְדוֹת לְלֹא נִיעַ
פּוֹרֵץ אָז הַכֹּחַ הַזֶּה
וְנוֹתְנִים הֵם לְכֹל מִי שֶׁאֲלֵיהֶם מַגִּיעַ
אֶת אֵשׁ הַחַיִּים בֶּחָזֶה
וּמִתּוֹך הַשְּׁאוֹל, הַיָּגוֹן, הַכְּאֵב
הַצַּעַר הַזֶּה הַצּוֹרֵב
נוֹלֶדֶת תִּקְוָה, הַתְחָלָה חֲדָשָׁה
עִם אוֹתָם שֶׁאִתָּנוּ בַּלֵּב
תגובהתגובות