פסיפס אתר יצירה

י(ו)ם של זיכרון

פורסם בתאריך ט"ז באייר תשע"ח, 01/05/2018

הוא הצדיע בשתיקה לשלום, ועלה על הסיפון.
הוא לא היה איש מוכר. איש לא היה איש מוכר.
רק למכירים.
ובכל זאת, אלפים הגיעו לנופף, רגליהם שקועות בחול הרך.
מטפחות לבנות התנופפו מידיהם של עשרות, מתרחקות על סחף הגאות.
נתזי המליחות והפרידה מהנוסעים הרטיבו קלות את אלו שנותרו בוהים בספינה המפליגה, המרחיקה לכת, מעבר לשוברי הלבבות.
אלפי עיניים נוצצות מנחלי דמעות, יבשו לאטן.
שפל הזמן הנמיך ושכך. הנמיך ושכח.

ספינה של חלומות. 

ולאורך הים, 
אין גלים,
ואין עולם.
זה הוא
נשבר לרסיסים
על המזח

תגובהתגובות