בסוף כולם חוזרים.
זה הטעם הישן.
המקום הבטוח,
המקום המקרב.
המקום שבו הכי נח ללב.
יוצאים לחפש את האור,
בסוף כולם חוזרים הביתה-
למזמור.
כולם נוגעים בה,
באחת.
כולם חושקים בה,
בשבת.
אז הלכנו..
קצת החלפנו כיוון.
רצינו לטעום מערב,
רצינו לטעום שלא בהשגחת הרב,
אבל חוזרים בסוף,
ומשחקים אותה שזה כבדרך אגב.
חוזרת עם מכנס,
חוזר עם קוקו ועגיל,
הכיפה במגרה..
אבל בראש,
הגעגוע והנעימה...
לכה דודי לקראת כלה.
לכה דודי לכה דודי.
חזרנו פריקים,
החוק שלנו הוא שאין חוקים.
חזרנו בסטייל,
חזרנו ממרחקים.
ה' עוז לעמו ייתן..
עוז לעמו ייתן.
ה' יברך את עמו בשלום.
בסוף היום,
מצאנו בה' מקום.
אז המוזיקה היא רוק כבד..
אבל מישהו שם צורח-
נ נח.
אז המוזיקה עם ג'אז,
אבל שים לב.
המילים,
זו קבלת שבת.
בסגנון קצת אחר..
ואיזה מדהים זה-
טרמפ.
טרמפ עם אח דתלש..
לעולם הכיפה משאירה שם סימן,
אה?
ואיזה כיף לחבק תאחות הזאת עם הקעקוע..
את דוסית כפרע-
בנשמה.
ואז פתאום ההוא המגניב,
עם המשקפיים,
עושה מייקל ג'קסון-
מי מלך המלכים,
הקדוש ברוך הוא וואררר.
וכולם -
עם הראש..
ברכוני לשלום.
כי אה אה אה הקדוש,
ברוך הוא.
בסוף כולם חוזרים.
תרצה או לא,
בסוף כולם חוזרים..
אי אפשר שלא.
אז קצת פחות ני ני ני...
והידיישא..
אבל זה טוב,
וואלה זה מעולה.
יאללה הקוידש בורכו,
תראה איזה בנים יפים יש לך.
בחייאת עמישרואל קלטו אותכם,
אתם מתוקים.
איך אומר רב שלוימלה?
גיוועלד!
שבת שלום אחויה,
גוט שעבאס,
ד"ש מהבית.
אחות,
שחזרה לכאן.
תגובהתגובות