פסיפס אתר יצירה

כמו עוד הרבה אנשים

פורסם בתאריך כ"ז בסיון תשע"ח, 10/06/2018

כתבה: עטרה אבגי

פעם אחת היה איש אחד שחי עם אישה אחת ועם עוד שני ילדים בדירה קטנה בבניין גדול ברחוב ענק ומוזנח ששכן בעיר מצחינה ומטורפת

כמו עוד הרבה אנשים

ולאיש הזה היה אוטו אפור מודל אלפיים וארבע עשרה חמש מקומות ועם האוטו הזה הוא נסע כל יום לעבודה שלו שהייתה בבניין אפור ומחניק וגדול ושעוד מאות אנשים כמוהו העבירו בפתחו כרטיס מידי יום

לאיש הזה לא היה הרבה כסף והוא היה לחוץ לפעמים בגללו ואמר לאישה ולילדים להיזהר עם היד על האשראי והם לא עשו את זה והאיש ממש כעם והוא צעק שמהיום הכרטיס אצלו ואף אחד לא נוגע.

כמו עוד המון אנשים

והאיש הזה קם כל בוקר בקושי ואכל ורץ למטה עם המפתחות כי הוא עוד שניה מאחר והוא קיבל מכה מהמעקה וצעק בשקט לתוכו וזינק לתוך המושב הקדמי במכונית האפורה הבינונית שלו שיש לעוד הרבה אנשים והתניע וזה לא הלך והוא ניסה שוב וזה הלך והוא יצא מהחניה בלב דופק מהריצה והוא נסע ונסע ונסע ובלם ברמזור שהיה בדיוק חייב להיות אדום - במיוחד בשביל האיש והוא המשיך לנסוע והוא נסע ונסע ונסע ועצר בפתח הבניין האפור הענק והוא העביר כרטיס ואף אחד לא אמר לו שלום ובוקר טוב

והוא ישב על המחשב שעות על גבי שעות על גבי שעות וסידר טבלאות, ושלא כמו רוב האנשים הן היו מסודרות ובהירות ויפות וקלות לקריאה, אבל לאיש הזה אף בוס לא שם לב כי הוא גם לא עשה בעיות עם המשכורת ועם המזגן שלא עובד - הם רק רצו שהוא ישב במקום שממילא אף אחד לא יודע מי עשה אותה וילך הביתה

וכשהוא גמר מאוחר מאוחר, מאוחר מידי הוא קם בקושי מהכיסא והשרירים שלו היו תפוסים והעיניים נפוחות וטרוטות

והוא היה צריך אולי קפה הפוך חם וטוב אבל הוא לא חשב את זה והוא ירד יגע ועייף עייף למכונית הרגילה והאפורה שלו שחיכתה לו למטה והוא התניע ומפרקי הידיים שלו כאבו והוא היה עצוב עצוב עצוב והוא אפילו לא ניסה להסביר לעצמו למה

וכמו עוד הרבה אנשים

הוא הגיע הביתה עייף ומרוט ועצוב וסחוט ואשתו נראתה זוועה והבית היה מלוכלך ומפוזר והילדים קפצו עליו באמצע מריבה צעקנית וחיכו שהוא ייתן להם את מלוא תשומת הלב אבל פתאום הוא בדיוק החליק על צעצוע פלסטיק שאחד מתוך שני הילדים שחיו בבית פיזר על כל הרדיוס מסביב

והוא צעק שנמאס לו שאלו החיים שלו ואיזה חיים מקוללים ואיזה זבל והאישה נבהלה, וצעקה עליו בחזרה שמה זה ושלא יקלל ליד הילדים והילדים התחילו לבכות

והאיש פשוט הלך לחדר שלו לישון והוא ישן וישן וישן והתעורר באמצע כשאשתו המרוטה נכנסה גם היא למיטה וחיכתה שהוא יסובב את הראש אליה ויגיד לה לילה טוב וסליחה אבל האיש כבר הרגיש את הלב שלו מעוך וזולג לקיבה והוא לא הניד עפעף והוא נשאר ער עוד שעה בלי לחשוב על כלום והוא היה מרוסק והוא נרדם שוב והתעורר שוב לבוקר אותו הדבר.

והאיש הזה היה תמיד תמיד לבד, לבד גם כשהיו סביבו משפחה ואישה ושני ילדים וגם כשהיו אלפי נהגים צופרים וגם כשהיו מאות עובדים סביבו עסוקים בחיים הארורים שלהם, החיים האלה שיש לכולם

האיש הזה תמיד היה לבד

ויש כאלה שיקראו את הסיפור הזה ויגידו שישאל אותם ושהכול תלוי בו ושיצעק לאלוהים ושייתן לעצמו זמני שקט והכל נכון ואמת וקיים ויציב

אבל אם הם טעמו פעם מרוץ חסר נשימה הם יבינו שהחיים של האיש הזה שדומה לעוד המון אנשים הוא כמו מרתון ללא קו סיום, מרתון במעגלים,

מרתון שלאף אחד מבין הרצים בו אין מוטיבציה לרוץ אבל הם רצים כי הם לא מאמינים שאפשר לנסות להפסיק וככה זה ואלה הם החיים ומי שמרפה נזרק לפינה ונדרס על ידי מכונית חולפת ומה יש לו בראש זה כלום חוץ מלשרוד

והאיש הזה המשיך לרוץ את המרוץ העגול והוא המשיך לקום לאותו הבוקר ולקרוס לאותה המיטה שכבר הרבה זמן האישה לא טיפלה במצעים שלה והוא המשיך לכעוס על האנשים ועל אלוהים ועל העולם

ויום אחד הוא הפסיק לחיות

ויש כאלה שכשהם יקראו את הסיפור הזה הם יחשבו שכאן הוא נגמר, שהאיש פשוט התאבד

אבל הוא לא התאבד

הוא שם קץ לחייו

הוא פשוט הפסיק להרגיש ולכעוס ולהיות עצוב ולצעוק שנמאס לו

הוא נכנע

והוא המשיך למות את החיים שלו והיו לו עוד חובות ואוברדראפט ועוד נפילות ועוד סיבות לבכות, ולצעוק שנמאס לו אבל כבר נמאס לו מזה אבל הוא פשוט המשיך לרוץ והוא רץ ורץ ויום אחד הוא נפל באמצע ריצה וקיבל דום לב

והוא המשיך לרוץ לתוך קבר עם מציבה לבנה ופשוטה שכתבו עליה את השם שלו והיום הוא נרקב והמון תולעים שאוכלות אותו אוכלות גם עוד הרבה אנשים

ויש לקבר שלו ריח

ולריח יש קונוטציה

קונוטציה של חיים שלא נחיו.

נ.ב.

ובטוח שיש כאלה שיקראו את הסיפור הזה ויגידו שחבל שהוא לא בא להתייעץ איתם לפני שהוא התחיל למות.

'ויש כאלה הישנים את ימיהם'

| ר' נחמן מברסלב |

תגובהתגובות