חשכת שמיים
וכמיהת הלב
חוצים בעשב -
למקומך ליקרב.
עת שערים להיפתח.
נכנסת עם נר
לקרבן מזבח.
ושקט דממה
אין לגוף טוב
מן השתיקה,
כוספת
חושפת,
קירות -
מערה.
קרבה אל אולם
להתנתק מן עולם
להתחבר אליך
אל נעלם.
בשפריר הלב
המעוז העליון
רודפת אמת
ושומעת המיית הכל.
עוצמת עיניים
רק לא לפחד
אם אלך לבדי
האתה זה שומר.
שומעת קולות
עטופה בצללים
משהו אל ליבי
שולח הדים.
מבט לפנים
מלא כל העולם כבודך
באמצע
עיגול
יושבים כוספים
רק לך.
הם כמה נשמות
נאות אצילות
מאירות חשיכה
באור יקרות.
מעולם לא ידעתי
שמותר להתקרב
מעולם לא חשבתי
שיש כזו עצמה ללב.
חליפות של חסד
מורכנות הן בצד
בעליהן יושבים כעת
הס.
אל תפרענה למיוחד.
והניגון מפחיד
מטלטל את כולי
ואינני יודעת
אם יום הדין הוא לי.
האם שעת המוות היא זו?
או שעת רחמים?
האם חלום
או אמת
או אולי
ניחומים.
קרבה אל הקודש
כמעט לא מעזה
את ראשם לא הרימו
ובחדר קדושה.
צמאה
נפשי
זועק לוחש
הקול החודר.
דומעת בחושך
רוצה להישאר.
כן בקודש
חזיתיך
לראות
עוזך
וכבודך.
והם בנים
ואנחנו לא
אבל הנשמות
אותן נשמות
והגובה אין סופי.
והפה כמעצמו -
כוסף ושר.
והניגון ממשיך
ניגון שלא הכרתי
לא ידעתי אותו
והוא לא אותי.
אבל עכשיו שנגעתי...
נפתחה נשמתי.
תגובהתגובות