עוד פעם בחילות
כשכבר התחלתי להרגיש טוב,
אולי.
עוד פעם תהומות,
וכל הכבלים שלי קרועים.
עוד פעם לשרוד.
בורחת.
בורחת.
בורחת.
כואבות לי הרגליים.
עוד טמטום ועוד
מאכילה את הראש בשטויות עד שתכאב לי הסרעפת.
בורחת הכי רחוק מעצמי.
בלי יעד.
מבחוץ אני
נמרה.
באמת,
חתולת רחוב עזובה.
תגובהתגובות