אקורד אחד קטן לספר את הסיפור, אולי הוא יספיק, כנראה שלא.
אקורד אחד קטן, כמו ירח בשעת לילה מאוחרת. מדבר, קצת לוחש סודות מגירה.
ציפור פורשת כנף,
ממריאה מעבר לגדר תיל.
ילד קטן מרוח במבה,
על נדנדה רטובה,
מדמעות של אלוקים.
נד-נד-נד-נד
אחורה-קדימה.
עפה הרחק מכאן,
רחוק רחוק, עד שלא תדע מאיפה באה
נד-נד-נד-נד
הוא שורק, אולי שיר שאמא לחשה לו לפני השינה, אולי הוא הלחין בעצמו.
במבה זרוקה על רצפה, ילד שעף לשמיים
בין עננים הוא חושב לו
והבוקי נשפך לו המכנס
|
וזה קצת עצוב, אבל הוא לא שם לב
ואמא אחת שיושבת על ספסל מביטה בו, שורקת לעצמה בילבולים של אהבה.
היא יודעת שהבוקי שנשפך עוד ימשיך לנזול
וללכלך
והנוני קטנציק עוד יעלה וירד, ולא רק בנדנדה.
והיא שולחת לו לענן נשיקה גדולה
ודאגה קלה תופסת לה מקום בחלל הבטן
תגובהתגובות