מה אני מחפש
לסחוט מעצמי אל המסך?
מה כבר ישתקף ממני
בעולם הזה,
הקטן והלבן?
לילה אחרי לילה
מחכה שיבואו השורות
ויסדרו אותי איתן.
אך אין כאב תהילה
ולא רגע טלטלה
רק ריקנות.
לא חרוזים,
כי כלום לא מתחבר.
ולא משקל.
כי אין מה לשקול,
ומה אפשר כבר להחליט?
ואין מה לעשות
כדי להיות
משמעותי
ולא עומק,
רק מסך, דק ומואר.
ושורות שטוחות של כלום שחוזר על עצמו כאילו אם יהיה לו מבנה אז תהיה לו גם משמעות או פתרון.
תודה רבה ל
@לב סדוק
@כוסף
על ההערות המחכימות, מקווה שתאהבו מה שעשיתי בסוף בפסקה של "ולא משקל" ממש היה קשה לי להפרד ממנה, סליחה.. (;
תגובהתגובות