מדפדפת

וּפִתאוֹם אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים:

הַכֹּל שְׁקָרִים, גַּם הָאֲמִתּוֹת הֲכִי גְּדוֹלוֹת

זֶה בָּא אֵלַי בַּחֹשֶׁךְ

בַּלֵּילוֹת

וְאָז נֶעֱלָמִים כָּל הַחֲלוֹמוֹת.

עַל הַמָּתוֹק וְהַיָּפֶה, עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁבֵּין הַשְּׁנִיִּים

אָז בָּאִים חֲלוֹמוֹת הַזְּוָעָה; כְּמוֹ זֶה סֶרֶט אֵימָה.

אֲנִי קְרוּעַת־עֵינַיִם.

תַּגִּיד לִי שֶׁהָאֱמֶת לֹא הָלְכָה לָאִבּוּד

תַּרְגִּיעַ;

לֹא הֶחֱלַפְנוּ סֵפֶר, רַק הֶעֱבַרְנוּ עַמּוּד

מֻתָּר לְחַפֵּשׂ בְּלִי לִנְשֹׁךְ אֶת הַשְּׂפָתַיִם

תַּגִּיד: מֻתָּר שֶׁיִּהְיֶה בְּךָ גַּם שֶׁקֶר, בֵּינְתַיִם