מרוב המולה לא שמענו את רחש ליבנו
שצועק
למה לנו להתאמץ להישאר,
בחוץ כל כך יבש בפנים בוערת אש.
חלומות של זכוכיות
מתנפצות על פנינו.
תגיד לי באמת
מה יכול לקרות כאן בנינו.
חלליות עפות מעלינו.
אולי נתפוס אחת
ונעוף מעל ערפל חיינו,
חופשיים.
מרוב עצמינו
לא ראינו אותנו הולכים למקום אחר.
הרי כאן הכי נוח לוותר.
תבטיח לי שכל זה מאחרינו.
האמת אני כבר עייפתי מלחפש את עצמי
בתוך אמת של אחרים.
תגובהתגובות