ותקם בלילה ותרד אל נקיקי הסלע
שרויה במיצר ואין עוזר לה
ההרים נישאו, מבטם גבה
תפילתם על עצמם,
מתעלמים מדמותה
שאי עינייך גבוה
מעבר להרים ראשך
מן הריק והאין
משם יבוא עזרך
מתוך חשכה נשמעת קריאה
קול דודה דופק, קורא לה
יונתי, פקחי את עינייך
רחמיי רבים הם עלייך
פתחי אך כחודו של מחט וראי
כגודל צערך כן היה צערי
שאי עינייך גבוה
מעבר להרים ראשך
מן הריק והאין
משם יבוא עזרך
ואראך מתבוססת בדמייך ואצעק
היכן אתם בניי, היכן אהוביי
ועתה הן השחר עלה
רב לך שבת בעמק הבכא
כי עזה כמוות אהבה ונהרות לא ישטפוה
הנה אני גואלך, ידייך פרשי
ואומר לך בדמייך חיי
שאי עיניים גבוה
חכי, צפי לדודך
מן הריק והאין
תצמח ישועתך
שאי עיניים גבוה
באמונה זקפי קומתך
מן האין והריק
משם תעלה שמחתך
תגובות
תודה לך.
אני אפילו לא אתחיל (אופס, התחלתי) עם זה שכל הסגנון של השיר- הצורה, המשלב, הציטוטים- ממש טוב, ונותן למסר במה.
אהבתי את התקווה שבשיר. יש פה המון שילוב בין אומנות לאמונה.
בע"ה שיתקבלו תפילותינו, גמר חתימה טובה!