אתה מוציא לאור כל תעלומה,
כשאנו בים מתגלה העוצמה.
סועד הברואים באחדותך,
ומנקה בגשם עולמך.
אורות חזקים מאירים מתורתך,
לכוין ללב את נבוכי שעריך.
ובתפילה, פונים אנחנו בצעקה,
תולה ארץ על בלי מה.
אתה שומע זעקה וצעקה,
של המתפללים עם כל הנשמה.
נהרות של מים גועשים, רועשים,
והלב נפתח, מכיל מים רבים.
וכשהלב נפתח,
כל הכוכבים בוהקים,
באור נסתר בשחקים,
כמעיין של אור שנמשך ונמשך,
אורות. צללים. חיים ונושמים,
את כל ההוויה מחדש.
תגובהתגובות