בין קושטא לירושלים

בין ידו הפשוטה

בין מאת הקשיטה

לקשת רובינסון,

נסיונה רב ההמון.

אני מעוניין בזאת הבחירה.

זאת הבכירה,

תבקר ביכורה,

קשוט אתה עצמך תחילה!

השוק שם בקושטא

צבעוני והומה,

עוד חכמה, הלוואי –

קניינים פה קונה.

שוק על ירך,

שכן על כתפיו.

והשוק על כבסיו,

כאילו מאליו...

יתמלא פה אחד

של יחיד ומיוחד,

תל של פיות,

כבשים וכבשות,

פיות מכבסים.

גם פרים שעפים.

ושני בני־יונה, וכרובים מרצים.

נכנפו שם באש

פנים אל פנים.

ודיבור עממי של ממש לוחש,

ובין כנפיהם –

קול התור מתרחש.