"נעמה" היה זה קולה של אימי , אך איך הגיעה פתאום למדבר השומם? , איך אינני רואה אותה? , אה … כנראה היא רחוקה, רחוקה… .
"נעמה,התעוררי כבר! " קטעה אימי את מסך ההירהורים , הרגשתי כאילו מישהו מנענע אותי ומעיף אותי הרחק , הרחק … , ונפלתי… פקחתי את עיני ופתאום גיליתי את עצמי בתוך הרכב שלנו . פתאום נזכרתי ! נסענו לדודים שלנו ובדרך פשוט נרדמתי, וכעת הגיע הזמן לרדת !
***
נעמה, היא ילדה בת 10 ,גרה בתל- אביב בשכונה דתיה – מסורתית , חכמה וחובבת דמיון , יש לה 6 אחים ואחיות: הבכורה , שולמית בת 12, נעמה השניה בת 10 , השלישי רועי בן 7 , הרביעית טל בגן חובה , החמישי התאום של טל – יהודה והאחרון אחרון חביב – אלישיב! קטן וחמוד בן שנתיים . כעת נעמה נהנתה ממזג האויר הנעים , הרוח נשבה באיטיות , רוח של ערב . ודרך הגדר של המדרכה נעמה ראתה ה-כ-ל - את הילדים המשחקים בגני- המשחקים ואת האימהות הצעירות המפטפטות בהנאה ותינוק משחק בסביבתן כן, וגם את האבות השלווים החוזרים מבית הכנסת לארוחת ערב . היא נהנתה שם , המקום היה ישוב קטן בשומרון , הישוב היה כולו דתי והכבישים היו שקטים ,אוירה משפחתית שררה שם ואת זה היא אהבה .
לאחר כמה דקות עזבה את הדמיונות והלכה לעזור לאחיה ולהוריה להעמיס תיקים .
הם החלו ללכת עד שהגיעו לשכונה שהדודה אמרה לאמה של נעמה.
***
לאחר שחיפשנו ולא מצאנו את משפחת דודינו- משפחת וייס החלטנו להתפזר , כל אחד ילך למקום אחר למצוא אנשים.
אני חיפשתי והנה מצאתי , נערה צעירה וחביבה נראת בת 19 בערך .
"סליחה …" גמגמתי בהתביישות " כן,חמודה" ענתה באדיבות .
"איפה זה בית משפחת ויס ?" אזרתי עוז . "ישר ,ישר ,שמאלה,מתוקה, ואם את רוצה אני הולכת לשם" שמחתי שדוקא אני חיפשתי שם , נהנתי לשהות בקרבתה . "רגע, אני ארוץ לקרוא למשפחה שלי " אמרתי, ואכן מיד רצתי לאסוף אותם, הם שמחו שביקשתי ממנה , ואכן גם אמא גילתה בה ענין והחלה לדבר אתה ' שיחות של גדולים': " איך קוראים לך?" שאלה אמא בהתענינות "שמי תהילה . ומה שמך ,ומה שם החמודים?" שאלה ולטפה את יהודה.
" תילה , תילה …" אמר אלישיב ותהילה לטפה אותו . "הגדולה , שולמית היא לא פה היא במחנה עם חברות , השניה היא נעמה מי שמצאה אותך , השלישי רועי , הרביעית טל , ותאומה יהודה ,והאחרון אלישיב החמוד" אמרה אמא ולטפה את אלישיב .
" למה את צריכה לטרוח בשבילנו?" שאלה אמא "לא אני הולכת לאן שאתם הולכים , לעשות שם 'ביביסיטר' הילדים שם ממש מתוקים…" ענתה תהילה
"לאן אנו הולכים? " בחן אותה אבא . " אני הולכת למשפחת וייס רחוב 'שמואל הנביא' בית מספר 5 " אמרה במדויק. "בדיוק בשבילנו" ענה אבא. "הם בני דודים שלנו" הוסיפה טל בשפה החמודה שלה.
תגובות
זה קצת צפוף מדי, וגם הענין של הפסיחות(ירידת שורה) יכולים יותר להוסיף.
אחרי משפט, שהוא די בסוף השורה, תעשי אנטר. זה יעזור מאוד.