"הציונים האלה. אף פעם לא יתנו לנו מנוחה. בסוף הם ישתלטו על נבלוס!"
"תרגע עלי. אנחנו כבר נעיף אותם."
"אבל אני לא יכול לשאת זאת אחמד. מאז החיסול אתמול אני לא שקט."
השיחה הזאת התנהלה בבית גדול שרק אתמול בוצע חיסול של צה"ל כמה מאות מטרים לידו. זו הייתה העיר שכם.
לאחר המשפטים האחרונים השתררה דממה. אחמד החל לפתע להסתובב בחדר. עלי ישב ועישן. לאחר כמה דקות אורו עיניו של אחמד. "מצאתי!" קרא בקול נרגש. "מה מצאת?" שאל אותו עלי. אך אחמד לא ענה הוא יצא החוצה בסערה. עלי רץ אחריו בתימהון.
אך אחמד לא רץ בחוץ. הוא ראה נער ערבי זורק אבן עאל חייל, אחמד כבר רצה להצטרף אליו, ואז באו חיילים, אחד מהם עם דם בפניו והחלו להכות את הנער. לאחמד עלה הדם לראש.הוא הוציא אקדח וכיוון לעבר החיילים. הם אפילו לא הסתכלו עליו. הוא כבר כמעט סחט את ההדק, ואז נפל מתבוסס בדם, ועלי ראה שעורפו מנוקב.
אחמד אמר בקול חלוש: "נקמה!" ומת. "לאאאאאאאא!" בכה עלי. הוא הבחין שהחיילים הניחו לנער, והסתכלו בו.
עלי תקע בחיילים מבט מלא שנאה ורץ לכיוון לא מוגדר. לאחר כמה רחובות נעצר. הוא ראה זוג כתבים זרים. הוא ידע שאלה הם נשק משוכלל. הוא פנה לכתבים וסיפר בהגזמה ובסילוף את הסיפור שלהם. הכתבים נראו ממש להוטים. עלי עזב אותם עם הרגשה קצת שמחה אך עדיין לא הוקל לו.
לאחר כמה רחובות גמלה בליבו החלטה. הוא הסתובב והלך לעבר בית חברו מחמוד ששרת בחמאס.
מה שעלי לא ידע, ששתי "הכתבים" שהיו בעצם סוכני שב"כ עקבו אחריו.
תגובות