פרק א'- שני תלמידים להוטים במיוחד
בבניין בית הכנסת "שילת" (שויתי י' לנגדי תמיד) למדו עשרים וארבע תלמידים. לשניים מהם קראו יוסי ורונן. הסיפור הזה יהיה
על שניהם, על שני הילדים האלה, ועל בית הכנסת "שילת"...
ליוסי ולרונן היה "אויב" משותף, קראו לו דן. שניהם שנאו את דן. הוא כל הזמן צחק עליהם והעליב אותם. יוסי ורונן נשבעו, שיבוא
יום, והם יתנקמו בו...
"מעניין מה נלמד היום", שאל יוסי את רונן, "גמרנו מסכת אחת, מה השנייה?". "אני חושב שכדאי שנלך לשיעור ונראה", השיב
לו רונן בחיוך. שני הילדים הלכו לעבר בית הכנסת "שילת" ועל פניהם ראו שהם מצפים בקוצר רוח לראות מה יהיה בשיעור
היום.
יוסי ורונן הגיעו לבית הכנסת.
המלמד התחיל בדרשה.
"סוף סוף גמרנו מסכת שלמה", פתח המלמד, "לאור העובדה המשמחת הזאת, הייתי רוצה לעשות מסיבה קטנה. אחרי הכל,
חייבים לשמוח תמיד", הוא הוסיף בחיוך. המלמד המשיך בדבריו, "ולכן, אני מרשה לכם לשחק או לעשות מה שבא לכם, אבל
אתם חייבים לזכור, אתם גם צריכים לחשוב מה כדאי להביא למסיבה ומתי כדאי לערוך אותה".
רק המלמד סיים את דבריו, וכבר נראו תלמידים רצים אל הדשא שליד בניין בית הכנסת.
לעומת זאת, יוסי ורונן נשארו בכתה.
"מדוע אתם לא הולכים לשחק עם שאר הילדים?", שאל אותם המלמד ברוך, "הרי יש שיעור חופשי". "אנו חשבנו על מה
שאמרת", אמר יוסי. "ואנחנו גם חשבנו שלחשוב על המסיבה יותר חשוב מלשחק", השלים אותו רונן. "וואו", אמר המלמד, "לא חשבתי שתקחו את דברי ברצינות כזאת". "אנו חושבים שצריך, לא, בעצם חייב, להקשיב לדברי המלמד ברצינות גמורה", אמר
רונן. "נכון מאוד", הסכים איתו יוסי. "ובכן", פתח המלמד, "אני נותן לכם חמש נקודות, חמש לכל אחד, על המסירות והרצינות
שבה אתם מתייחסים לדברי". "תודה רבה!", אמר רונן. "עכשיו אתם יכולים לצאת ולשחק", אמר המלמד. "בסדר גמור!", השיב
לו יוסי בחיוך ורץ אל הדשא, בעקבות רונן.
"ילדים טובים...", מלמל לעצמו המלמד בשעה שהתיישב ליד שולחנו, "רק שלא יגלו מה יש מתחת לבניין של בית הכנסת
הזה...".
המלמד עשה טעות קטנה, שהתפתחה לטעות גדולה: שני ילדים להוטים במיוחד, שמעו זאת...
תגובות
מחכה בסקרנות להמשך הסיפור.
מה יש מתחת לבנין בית הספר/הכנסת ?
בס"ד.
סיפור נחמד ביותר. יהיה נחמד אם הפרק הבא יהיה יותר ארוך, אבל חוץ מזה הפרק ממש יפה!
מחכה לפרק הבא!
זה לא בניין בית הספר זה בניין בית הכנסת!
בתודה ובבקשת סליחה על הטעות
ספר!