פרק ד'- נסיון כושל
"אנחנו חייבים לפחות לנסות להכשיל אותם במשימתם", אמר יוסי לרונן. "אבל איך?", שאל אותו רונן, "הרי הם גדולים וחזקים יותר מאיתנו!". "אני יודע", השיב לו יוסי בפשטות, "אבל הם לא יותר חכמים מאיתנו. אין להם חוש לתחבולות והם לא ערמומיים מספיק כדי להביס אותנו!". "אז במה נתחיל?", שאל רונן. "נו, אל תתחיל עם זה שוב!"...
ואצל השודדים...
"יש לי רעיון!", אמר לפתע רועי. "איזה רעיון בראש שלך?", שאל אותו נחום. "אנחנו נחכה שאחד מהילדים ילך לבדו ואז נתפוש אותו, נקשור אותו, נחסום את פיו ונביא אותו אלינו כבן ערובה!". "רעיון כביר", אמר לו נחום, "אבל אנחנו אפילו לא יודעים מי הילדים, אפילו לא יודעים את השמות שלהם, אפילו לא יודעים איפה הם גרים, אפילו לא -". "אוף, תשתוק כבר עם ה'אפילו לא' שלך!", קטע אותו רועי, "אנחנו רק צריכים לברר עליהם הכל!". "אבל", פתח נחום, "אנחנו אפילו לא יודעים מי הילדים, אפילו לא יודעים את השמות שלהם, אפילו לא יודעים איפה הם גרים, אפילו לא-". "תשתוק!"...
ובחזרה ליוסי ורונן...
"אין לי רעיון!"
"גם לי!"
"מה נעשה?"
"לא יודע"
"אתה חושב שהם ינסו לקחת אחד מאיתנו כבן ערובה?"
"אני חושב שלא"
"למה לא, יוסי?"
"כי הם פוחדים"
"מה, אתה משוגע?, הם גדולים, חזקים, שמנים 'דבים' כמו סבלים, ואתה אומר לי שהם פוחדים?!"
"על מי אתה מדבר?"
"על הגנבים שרוצים את האוצר שלנו!"
"אה, חשבתי שאתה מדבר על שי וגיא..." (הערת המחברת: ליוסי ורונן היו אויבים שמציקים להם והם עולים להם על העצבים...).
"נו, אז מה דעתך? הם יקחו בן ערובה?"
"אני בטוח שכן"
"למה?"
"הם הרי לא רוצים שנגנוב את האוצר שלהם..."
"צודק..."
"יאללה, בוא נלך לישון, כבר מאוחר"
"טוב, לילה טוב"
"גם לך"
"הההההההההההה", יוסי פיהק פיהוק ארוך...
לילה טוב יוסי, לילה טוב רונן, עשו טובה, אל תחלמו לי על חטיפות, כי בסוף באמת יהיו חטיפות כאלה...
תגובות