הקדמה+פרק א'
על הספר...
הסיפור הוא על עמק שבו יש רוחות,
כמו שכבר הבנתם, ילדים וילדות.
ספר זה מלא הרפתקאות
והוא גם מצחיק במידות מוטרפות...
פרק א'-המפה
"היי, בת-אל!" קראה שקד אל חברתה, "בואי רגע!". דבורה של שקד לא היה מהיר כתמיד, וזה בגלל שהרגע הם חזרו משיעור ספורט מעייף ומייגע. כולן היו תשושות ועייפות... רק שקד התאוששה במהירות. שקד הייתה ילדה מלאת מרץ ועקשנית מאוד. חברתה הטובה ביותר הייתה בת-אל. בת-אל הייתה בדיוק ההפך משקד. היא הייתה עייפה כאילו לא ישנה כל הלילה והסכימה כמעט מיד לכל הצעה שהציעו לה (יש בנות שחושבת שזה בגלל שלא היה לה כח להחליט...). "מה?", שאלה בת-אל בעייפות (אוי לא, לא שוב...), "אין לי כח". "מה ז'תומרת אין לי כח?!", שאלה אותה שקד בכעס ( שקד הייתה רגילה למשפט 'אין לי כח', אבל היא בכל זאת כעסה, כי היה לה עודף מרץ. על זה הבנות אומרות שהיא כנראה לקחה כדורים...). "נו טוב, בסדר", אמרה בת-אל בכניעה (עוד אחת מהתכונות שלה...), "מה את רוצה?". "אני רוצה להראות לך מה מצאתי במרתף של בית הספר!", אמרה שקד בהתלהבות. "מה?", אמרה לפתע בת-אל (בעירנות מאוד-מאוד חשודה...). "בואי", אמרה שקד והובילה את בת-אל אל אחת הפינות. "וואו...", אמרה בת-אל כששקד פרשה לעיניה מפה גדולה ומתפוררת שנראתה ישנה מאוד... "אז את רוצה ללכת?", שאלה אותה שקד והעבירה את ידה על המסלול המסומן. "מה?", שאלה בת-אל בבהלה, "מתי? אין זמן!". "אז בואי נבריז מהשיעור!", ענתה לה שקד בקוצר רוח ובהתלהבות. "אבל זה יכול לקחת מלא זמן! אפילו יותר משעה!", ענתה לה בת-אל ביאוש. "מה זה משנה?", שאלה אותה שקד. "אמא ואבא בטח ידאגו!", ענתה לה בת-אל. "בסדר!", ענתה לה שקד בעודה מקפלת את המפה. "בסדר!", שקד הכניסה אותה לתיקה. "בסדר!", והיא צעדה בכעס לעבר הכתה.
מה אתם אומרים? בת-אל תכנע לשקד ותבוא איתה למסע? אני עוד לא יודעת. עוד לא כתבתי את הפרק הבא!...
התולעת
המשוגעת
תגובות
ו-ברוכה הבאה! שיהיה לך המון בהצלחה ובהנאה=)