פרק ג'
אריאל הלך לישון. ללמוד הלכות שמירת הלשון כבר לו היה לו כוח, והחליט שיעשה את זה מחר בהזדמנות – והוא בטוח לא יישכח כי אליעזר יזכיר לו...
הוא נרדם מיד, הוא הלך לישון מאוד מאוחר, יחסית. למחרת הוא קם למניין השלישי, וגם שם איחר לפסוקי דזמרה במעט, מה שאילץ אותו לדלג. הוא לקח אוטובוס מאוד מאוחר, כי ככל שיותר מוקדם יש יותר חיילים ותדירות יותר גבוהה, ולכן נאלץ לקחת אוטובוס מאוחר בדרך לישיבה. סדר בוקר הוא כבר בטוח הפסיד.
הוא הצטער שבטח לא הספיק לענות על המסר שהיא מן הסתם העבירה לו, והוא יחכה לעוד שבועיים. אי אפשר להוציא איזה שבת הביתה? אולי עדיף שיקצצו בישיבה ויעשו פחות שבתות, חשב לעצמו. פעם היו יוצאים אחת לשלושה שבועות והיום לשבועיים, שזה חסכון גדול מאוד בכסף לישיבה. אם יקצצו, מי יודע אם לא ילמדו רק שבת אחת בחודש בישיבה, הוא יוכל להיות בנט יותר.
< < < > > >
סדר ערב נגמר. אליעזר הולך לחדרו, להביא מהתא האישי את המפתחות של חדר המזכירות, להתעדכן מה הולך בעולם הגדול. יש לו רשות מראש הישיבה, בתמורה לאבטחת המחשב מפני רוגלות וכל מיני זבלים, שלמד מאחיו הגדול. הוא די שמר על זה בסוד, אבל זה היה ברור לו שאריאל יכול לדעת מבלי להזיק להמשך ההסדר.
אריאל ביקש מאליעזר להתלוות אליו. בתחילה הוא סירב- אח"כ אישר בתנאי שהוא עושה את זה. כשהגיעו לחדר אריאל השתלט וביקש שלא יסתכל מה שהוא עושה, כי יש שם לש"ע לתועלת שבעברו אסור.
אליעזר הבין שלא כדאי עכשיו דווקא לצבור מריבות, ואם זה חד פעמי אין בעיה. ואז בזווית עיינו, במען של הדוא"ל הוא ראה טי"ת ולמ"ד, שתי אותיות בשם השולח. לרגע דן לכף זכות שזה בן, אבל המעבר החד של אריאל לחלון אחר הבהיר לו הכל.
לרגע מוחו של אליעזר הסתחרר. הוא הבין יפה מאוד מה מטריד את חברו... . הוא ניסה להישאר בארשת השלווה. אריאל שלח את המסר, מקווה שאליעזר לא יודע, שלא יתחיל לשגע אותו על כל השטויות שלו... לא נמאס כבר ?
אליעזר ידע את הצעד שצריך לעשות – הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא.
כמה פשוט, כמה מסובך...
כמה קשה עליו זה היה... המשיכה לעשות את זה שוב שבנס הוא עומד, וגם...
הוא לקח את המחשב, ולאחר שאריאל הסתלק, הוא גם הסתלק בשקט, עושה עצמו לא זוכר ולא יודע, כאילו ממש לא קרה כלום, כדי שאריאל לא יחשוב.
הוא החליט לדון לכף זכות באופן מלא – שהרי, אולי הייתה נקודה, וזה לא ההיא...
הוא שוב יצא מהישיבה אל המרחב...
מן המצר – השכל הצר שלי, בישיבה, קראתי י-ה, קראתי אליך ד', ענני- במרחב י-ה- תענני כשאני יוצא להתבודד...
אבא... לא ! לא... למה הוא? למה אני?? עכשיו לחזור לכל... לכל מה שהיתי לפני.... למה? למה אתה מעניש אותי בזה??... ועכשיו... איך אני יכול להעלים עין מאבדת חברי, המצווה היקרה – 'לא תוכל להתעלם', וממנו נעלמה ההלכה.
למחרת אריאל קם, מנסה לעשות הכל כרגיל. גם אליעזר ניסה, ללא הצלחה יתרה, לשמור על מצב רוח סביר, למרות שהיה מאוד עצוב לדעת על דבר חברו...
בערב, כך החליט –הוא יעשה איתו שיחה לברר מה עומד מאחורה ולמה.
איך נפלו גיבורים, ויאבדו כלי מלחמה....
איך היצר מנצח פעם אחר פעם ? למה??
תגובות
ד"א- להירגע, ומהר.הבנאדם מיתכתב עם אחת וזה גורם כ"כ הרבה מחשבות לחבר שלו??מוזר... שתי אפשרויות: או שהם נופניקים, או שאליעזר ההוא סתם דרמטי בטירוף.
אני אישית היתי מעדיף שלא הייתה נכתבת