אין שם (וכנראה לא יהיה) פרק ד'

פרק ד'

אשר,ברא ששון ושמחה – אבל למה לא עכשיו שהוא צריך כ"כ להתעודד לקראת המשימה? עובדים את ד' לא מתוך עצבות, ולא מתוך קלות ראש, ועכשיו שניהם יחד, הרהר לעצמו. אצלי עצבות, אצל אריאל קלות ראש.

הוא החליט לכתוב לו מכתב, ולהניח לו בחדר, כדי שיקרא את זה. הוא – פשוט יחליף חדר, וכך ימנע עצמו מאי הנעימות.

שלום אריאל.

אתמול – ליבי נחמץ בקרבי. ראיתי אותך. אתה יכול לומר שזה שטויות, שזה לא נכון, אבל – זה מגיע מהר ממה שאתה חושב. אני לא קונה את התירוצים של 'אני יודע להישמר' ו 'אני מחזיר אותה בתשובה' או 'היא מעלה אותי רוחנית.

כאחד שמתנדב הרבה בגבעות, אתה מן הסתם יודע, שאם הגשם יורד על הזרע לא בעיתו ובזמנו, אז הזרע נרקב ולא יוצא ממנו כלום. לעומת זאת, אם הגשם יורד בזמן – הזרע גדל ופורח לעץ, ומביא פרות ומוליד עוד זרעים אחריו.

לכל זמן עת וחפץ תחת השמים.

כך גם לקשרים בין בנים לבנות. הם חייבים להיות בזמנם – כלומר, לא עכשיו. אני לא מקנא בך, איזה בית יהיה לך כאשר אתה תחשוב על המכותבת מהזמן שבו אתה עכשיו, שהיא לא הייתה עושה ככה, וכל מיני כאלה צללים שישארו. ככל שתנתק יותר מוקדם (וכן, אני הבנתי שאתה פתוח אליה יותר מכל אחד אחר. גם לזה שמתי לב), כך תזכור פחות ותוכל לבנות את ביתך.

ומשל לאבן זה-

אם תחצוב עכשיו בקרקע לבית זמני, כשתחצוב לבית קבוע הקרקע כבר לא תחזיק את הבית שלך, כי היא מפוררת. היסודות יתערערו, כי הכל בנוי שטחי ורדוד.

הסתכל בחוץ – בחברה החילונית המתרנית – כמה מתגרשים יש? מחליפים בת זוג כמו גרביים, נוהים אחר היופי או הנחות.

היהדות – הוראות היצרן מהקב"ה היא לא כזו. היא אומרת לך שיש אהבה, ויש גם לה גבולות, וצריך לשמור אותה לאהבת ד' ואשתך לעתיד. אל תבזבז אותה באמצע על ריקנות – כי אדם מוגבל.

אם תרצה לעיין במקורות – אז הבאתי לך קצת כאלה לא ממש ידועים: רמב"ם הלכות ביאה כ"א/ב, ספר החינוך קפ"ח, וגם בשו"ע לא חסר...

וכן – אתה לא יחיד שנופל. אתה יודע או שלא-  גם אני נפלתי עם בנות (יותר מאחת...) ואני יודע איך זה. זה מאוד קשה, אבל זה אפשרי להסתדר גם בלי זה.  יותר טוב אפילו, ופחות בזבוז זמן.

ואם כבר בזבוז זמן – האינטרנט הוא כלי נ-ה-ד-ר (לו רק יודעים לנצל אותו) ואתה יכול ללמוד ממנו הרבה ולא לבזבז עליו את הזמן בסופ"ש (אני אישית אדאג שיהיה לך, אם אתה תעשה בו דברים שימושיים). זמן זה דבר שלא חוזר.

אם אתה רוצה לראות מי עוד נופל, יש לך בגמרא אתה המעשה הזה (בבלי, מנחות מד.)

מעשה באדם אחר שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח. נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר לידך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח, אמרה היא: יכנס, נכנס. הציעה לו ז' מטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב, עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה, באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו ע"ג קרקע, ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע. אמרה לו: גפה של רומי, שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי. אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה +במדבר ט"ו+ אני ה' אלהיכם שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה, כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת, אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו, אמר לה: לכי זכי במקחך, אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר, זה מתן שכרו בעה"ז, ולעה"ב איני יודע כמה.

תראה מי נפל – תלמיד של ר' חייא, גאוני עולם ועצומי ארץ, שהיה זהיר בציצית....

אני מאמין שאתה יכול לו רק תרצה,

                                          אליעזר.

סוף פתוח, כי ככה אני אוהב.