ב' בסיון / פרק ג' / על פני תהום
'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו' יום העצמאות למדינת ישראל וכולם חוגגים .בישיבה, נערכת סעודה מיוחדת -עם שיעורים של גדולי הדור, להודות ולהלל לה' על כל הטוב שעשה עימנו. במכללה, הוזמנו התלמידות להשתתף בהרקדה לאחר ארוחת ערב חגיגית, והשמחה וההודיה בכל פה מתרוננות . יוני מכניס את ספר 'אורות התחיה' לשקית ומתארגן לשינה. מחייך, הכנתי שיעור מרתק על המקבילות של חתונה והקמת המדינה. וכשאקריא את דברי הרב ב 'זרעונים' כולם יהיו בטוחים שהרב קוק זצ"ל כתב את הדברים בשביל 'יוני ושילה'... משפחתה מוזמנת למחר אליהם לקיים את מצוות היום 'עוד היום בנוב...ינופף ידו...' או כפי שהוריה שלך שילה קראו לזה בר- בי קיו.
בוקר, יוני עדין מבושם מהלילה המרומם .הולך הביתה לעזור להוריו וכבר הקדימה אותו שילה . משהגיעו האורחים החלה הפעילות האמהות חתכו סלטים במטבח ואילו האבות למדו סוגיה ב 'בבא קמא' תוך מאבק נואש בגחלים. גם הילדים הכינו שיפודי מרשמלו מחכים לתורם לבשל 'על-האש'.צמד היונים התפנו לשוחח, והאווירה היתה שמחה ומרוממת . הנה ברוך ה' , שתי משפחות באות בברית ,והופכות למשפחה- אחת- גדולה –רחבה- ושמחה.
- יש לך שיחה.
פנתה אִמָהּ אל שילה השיחה מהדודה מארה"ב אחותה של האם.
- שילהל'ה ?
- שלום דודה חג שמח מה שלומך?
- שילה מקסימה . מזל טוב! כמה שמחנו לקבל את ההזמנה. תודה שנתת לנו מספיק זמן להתארגן. רציתי לספר לך שהתארגנו ואנחנו קבוצה ענקית של 25 קרובים וחברים לבוא ביחד לחתונה .
- ואי תודה דודה.
- כן אבל יש בעיה קטנה , את מבינה?
שילה חשה לפתע רעד לא מובן ,מכינה עצמה לשמוע על ה'בעיה'...
- בעלי, מקיים כנס לכל מנהלי העבודה בעסק שלו וזה יוצא בדיוק ב ב' בסיון . את מבינה חמודה , הוא חייב להיות נוכח בכנס. אין אפשרות לשנות. הכל מאורגן ומוזמן שנה מראש. ובעלי פשוט לא יוכל להיעדר באותו ערב.
- היינו באים בשמחה אבל בלי בעלי אני לא יכולה... כך שאם החתונה תהיה ביום אחר, נשמח להגיע. ואם זה בב' בסיון, אזי קבלי נא את התנצלותי יקירתי , ואל תדאגי, אני אפצה אותך במתנה יפה.
שילה חשה כאילו האדמה רעדה מתחתיה. מחפשת מקום לשבת, מחזיקה את הטלפון בשתי ידיה, משל נאחזת בו ,שלא ליפול .לחשה לטלפון בקול חנוק
- אה , כמה חבל. תודה בכל אופן. וניתקה .
את המשך הארוחה, לא זכרה . למרות כל מאמציה, כולם הבחינו שמשהו השתנה באוירה בבית, ובשמחתה שלה.
משסיימו לעזור לנקות ולפנות ,האיצה בהוריה לחזור הביתה .
- למה שלא תישארו לקפה? יש עוגה טובה. – ניסתה אמו של יוני להפשיר מעט את האווירה .
- לא , תודה. אני חייבת לחזור הביתה היה נפלא ואנו מצפים לכם אצלנו ביום ירושלים? בסדר? כיסתה אמה עליה.
- תודה זה שום דבר, אז נדבר, ביי שילה, תבואי לשבת?
- תודה, ברצון. התאמצה שילה להישמע כרגיל, ללא הצלחה.
שילה נכנסה הביתה, מתכננת כיצד לספר לאימה על תוכן השיחה עם הדודה .רק אשטוף פנים ואוכל לשלוט טוב יותר ברגשותיי, חשבה .
'רבות מחשבות בלב איש'...
- מה קרה שילה? שאלה אמא
- למה את מתכוונת? היתממה שילה, מנסה לדחות את השיחה לזמן נכון.
- אני חושבת שאת מבינה היטב את כוונתי . מה קרה בשיחה עם אחותי?
- אה , היא אמרה ש'אם אני רוצה שהיא תבוא לחתונה, אני צריכה להחליף תאריך, שיתאים לסידור העבודה של בעלה', לחשה שילה בהתרסה מאופקת, אך לא מספיק,
- מה???
אביה יצא אל המרפסת מקווה שהבנות ישוחחו ויסתדרו. או אה, 'פצצה' כזו אינה עניין של מה בכך .חשב בליבו .
- 'כמו ששמעת' אמרה-זעקה! אם התאריך נשאר בב' בסיון ,היא לא באה , אז מה ? עכשיו מתאמים תאריך לחתונה עם המזכירה שלו?
איזו חוצפה יש לה לאשה הזו? לדרוש שאשנה את התאריך של החתונה?
- 'ראשית זו אחותי', ניסתה האם לצנן מעט את הכעס 'הכירי נא את מקומך ביתי ! שנית , ב' בסיון . זהו התאריך שבחרתם את ויוני .ואף אחד לא מבקש שתשני אותו. מי שלא יוכל לבוא ,חבל , אבל .. בחתונה ישמחו עוד 400 איש.
ובכלל אני מזכירה לך שאת, צריכה ללמד זכות ולא קטרוג. אני משוכנעת שאחותי רק ניסתה להתנצל בנימוס, על שאינה יכולה לבוא לחתונה בשל התחייבויות קודמות. ולא לבקש שתשני את התאריך בשבילה.
לשוא , כל נסיונותיה עלו בתוהו . אדרבה , שילה ראתה באימה 'שותפה' 'ומגוננת' של אחותה. מרוב כעסה, לא יכלה עוד להשאר בבית. ארזה תיק ויצאה בחזרה למכללה. למרות שזהו מוצאי יום העצמאות. אך קודם תנסה לקבל מעט נחמה אצל יוני שבוודאי חזר כבר לישיבה.
- יוני יש לך שיחה בטלפון הציבורי
- תודה.. הלו כן?
- יוני , שלום, תוכל בבקשה לצאת החוצה ? אני ממתינה לך ליד הישיבה.
- שילה? אה אני לא חושב שזה רעיון טוב , את מבינה, כל היום היינו ביחד, וזה יום העצמאות, גם ככה אין הרבה בחורים בישיבה, מישהו צריך להחזיק, ולו במעט את עולם התורה על כתפיו. אז אולי מחר?
- אם אתה לא יוצא עכשיו,החתונה מבוטלת ! צעקה לתוך השפופרת. צעקה, שהקפיאה את יוני ועוד יותר מזה, זיעזעה אותה עצמה.
יוני יוצא אל שילה ושומע ממנה את הסיפור, על הדודה 'השתלטנית' ועל בקשתה החצופה וציפיותיה המוגזמות. יוני קולט את התמונה אך אינו מאבד את עשתונותיו
- ומה עם קצת , אבל קצת את יודעת ' לדון לכף זכות'?
- גם א-ת-ה? שילה חשה כיצד באחת, יוני ואמה הפכו למשתפי פעולה, עם הדודה ,בנסיון להרוס לה את החתונה. נשאה את תיקה על גבה והחלה מתרחקת מיוני. יוני עוד ניסה לקרוא אליה שתעצור. אבל חש שאין לזה סיכוי .כך נשאר בודד ברחבה מול הישיבה , בעוד ארוסתו, מתרחקת ממנו בהתרסה . באחת חש כאילו השמים נופלים וסוגרים עליו . האם זה יעבור מעצמו? מה יהיה? אבל זה כל כך ברור שאפשר ללמד זכות על הדודה? למה שילה לא מבינה זאת .
יוני חוזר לישיבה ללמוד, הוא מביט בספר, אך אינו מצליח עוד לחדור את מעטה הדף. כל המילים נראו לו זהות, ורק דבריה של שילה הדהדו בראשו, ומבטה המאוכזב ועצוב כל כך. 'גם אתה?'
שילה החליטה לחזור למכללה – כעת אין שם אף אחת מהבנות, אבל מאוחר בלילה תחזורנה בודאי כמה בנות, והיא כבר תמצא נחמה בחיק חברותיה, חשבה ונטרה ליוני ואמה, שמצאו לנכון ללמד זכות על הדודה ולא ללטף את צערה.
שילה עלתה על האוטובוס אל המכללה, בראשה החלה משחזרת את מהירות הצניחה 'מאיגרא רמה לבירא עמיקתא' לאחר שתי תחנות הבחינה שהנהג פונה לכיוון הלא נכון.
- הי נהג טעית , 'אתה אמור לפנות לשם' זעקה שילה אל הנהג מחווה בידיה לכיוון הנכון.
- גברתי , אמר הנהג מסתכל במראה מחפש מאיפה יצאה הזעקה, קצת לימוד זכות , את נראית לי בת דתיה לא כתוב 'הוי דן את כל האדם לכף זכות'? ובכלל, לא טעיתי , אני נוהג בקו הזה 20 שנה ומכיר כל פניה במסלול שלי.
- גם אתה עם הזכות? האדימה שילה.
- 'לאן את צריכה'? שינה הנהג באחת את הטון, לטון חביב ומכיל , מנסה בעצמו ללמד זכות על הנערה שנראית כאילו או טוטו, מתפרקת אצלו באוטובוס הדו מפרקי.
- 'למכללה' נחנקה שילה מעצבות, כעס ,תסכול ומה לא.
- אז עלית על קו 24 במקום 21 , הטעות כולה של אגד.. שלא שלחו אליך את האוטובוס הנכון. ניסה הנהג לפייס אותה בחביבות
- אוי, אז תוריד אותי כאן עכשיו . דרשה שילה .
- לא יכול!, התעקש הנהג , רק בתחנה.עוד מעט מגיעים.
הדרך התארכה, ולא נראתה כל תחנה באופק , לפתע הנהג נעצר.רמזור אדום .
- 'תפתח לי אני רוצה לרדת' התחננה- דרשה שילה. הנהג דחה את בקשתה בנימוס אולם לאחר הצומת עצר מיד פתח את דלתות האוטובוס ואיפשר לשילה לרדת
- ותזכרי לדון לכף זכות ... לא נורא ילדונת, ושיהיה לך יום טוב!
- שלך יהיה כזה יום טוב! התריסה שילה בחוצפה, מתרחקת מדלתות האוטובוס הנסגרות בעדה . למכללה היא לא תגיע הערב, את זה כבר הבינה , והחליטה ללכת הביתה ,ברגל, לנסות 'לסדר' את מחשבותיה . נזכרת ברחל ופנינה שכנותיה בילדותה , שבכל פעם שהם היו נגדה היא מצאה נחמה אצל אימה ותמיד לאחר הנחמה היתה אמה חוזרת ואומרת את יודעת שילה מתוקה אם שתי חברותיך אומרות שכך היה במשחק אז אולי את לא ראית הכל אולי בכל זאת יש משהו בדבריהן ? לדון כף זכות , זוכרת? כן , אבל לשנות תאריך של חתונה בשביל דודה? לא, זה נראה לי חוצפה גדולה מדיי . הפעם אני בטוחה שאני צודקת . שילה צועדת ברחובות ירושלים, משחזרת ומנסה להכניס ולו מעט חמלה בעומס שהיא חשה כעת. פתאום שלט אחד, צד את עינה. שלט מואר, בצידו השני של הכביש .מכוון אל אולמי "אצולת ירושלים". מוזר , חשבה שילה , לא ידעתי שמכאן יש גישה אל האולם, הרי אני מכירה את הכניסה מכיוון אחר לגמרי . אם כבר הגעתי. הנה אולי בכל זאת אלך לשאול את בעל האולם אולי יש תאריך פנוי בסביבת ב' בסיון . לא, אין בכוונתי לשנות, אבל בכל זאת, רק לראות , לא מזיק לבדוק אפשרויות אחרות.
תגובות
בס"ד.
לעניות דעתי-
א. להקטין את הכתב.
ב. להחליף גופן.
ג. לעבור שוב על סימני הפיסוק.