בס"ד
ב' בסיון /פרק ו'/ קול חתן וקול כלה.
היום הגדול הגיע , שילה עולה במדרגות האולם, הפעם בשמלת כלה, ומלווה בשושבינותיה. ליבה מלא תיקווה, וההתרגשות מאיימת לפרוץ מבין ריסיה . נעמדת בפתח האולם , ולפתע פורצת בבכי של ממש. שושבינותיה רצו לעברה, להרגיע את ההתרגשות.
- מה קרה ? שילה , האיפור, אל תבכי ככה?
- התקרה! זעקה שילה בשברון לב, תראו את התקרה!
התקרה היתה מלוכלכת בקצוות בירוקת שירדה לאורך הקירות .שילה לא זכרה שראתה זאת בביקורים הקודמים ,אולם כעת זה ממש בלט לה. השושבינה הובילה אותה אל כסאה, מגישה לה מעט מים וטישו .
שילה התגברה אך בקושי, מתפלאת על ההתרגשות העזה, על לא כלום.
קיבלה אל ידיה את ברכת הכלה, והחלה להתמסר ממש, על כל מילה שקראה ואמרה.
היא לא שכחה לברך את כל חברותיה, מי לשידוך ומי לפרי בטן ומי לרפואה.רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע.
כשיוני נכנס לאולם, המתינה השושבינה לשוך 'הקרבות' כך נוהגות חברותיה לכנות את המולת השירה של הבחורים מהישיבה, בשעה שהם מלוים את החתן באולם.
ברגע הראשון שיכלה, פנתה אל יוני והפנתה את תשומת ליבו, 'שילה מצוברחת בשל הלכלוך שבתקרה'.
יוני, ניגש אל כלתו, לברך אותה למזל טוב, ולאחל להם להקים בית נאמן בישראל,
אולם מצא עצמו נשאב לשיחת מוסר, על 'לראות את הטוב' ולהודות לבורא על הכל .
הן הכל הוא לטובה, ולא יתכן שה' עושה רע, ואם יש עיכובים הרי זה מצד...שיחה ארוכה,
אפילו הצלם החל לאבד עניין. שילה הרכינה את ראשה, מבטיחה לעצמה , שזהו.
היא שמחה היום, בחתונתה. ויהי מה .
החופה התנהלה בשמחה ובקדושה. תורה ניתנה שם לכל הניצבים, וברכות טוב, הורעפו על הזוג הטרי.
עם שבירת הכוס, החלה שירה נוגה ומלבבת "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" השיר קיבל משנה תוקף ביום ירושלים . יום ששוב לא ישכח.
במהלך הריקודים, התבקשו הבחורים לעזוב מיד את רחבת הריקודים, ולא לגרור רגלים ....
טבעת הכלה נעלמה פתאום. לאחר 40 דקות של חיפושים, נמצאה הטבעת, אך הכלה...
הכלה זה כבר סיפור אחר. בשבילה זה כבר היה יותר מדי .
אמנם הסתובבה באולם, וברכה את אורחיה והודתה למברכיה .
אפילו לדודתה, אחות אימה נישקה והודתה על המאמץ להגיע מארה"ב .
אך בליבה כעסה עליה , היא עוד נטרה לה על כל שעבר עליה, מאז אותה שיחת טלפון.
כעסה על בעל האולם, כעסה על כולם. ואפילו על ריבונו של עולם.
למה ה' ? למה דוקא ביום חתונתי ? למה זה מגיע לי?
תגובות