פרק 2
דרו התעורר וגילה שחשוך מאוד וחנוק במזוודה הגדולה. הוא פתח את המכסה קצת והביט החוצה.
תא המטען היה פתוח. הוא ראה את המטוסים הממריאים והחונים.
זה שדה תעופה! הוא הבין. מה אני עושה כאן בכלל? איך הגעתי לכאן?!
הוא נזכר בכל מה שקרה.
מה נתן לי אומץ לעשות את מה שעשיתי? או או... אמא הולכת להרוג אותי!
הוא כבר דמיין את צעקותיה כשתפגוש אותו. אבל איך בדיוק אחזור? אני לא רוצה לחזור! אני אבוא עם אבא, בלי שהוא ידע! אם כבר בגעתי עד כאן, אני בא עם אבא!
הוא החל להתנועע בפראות, בתקווה שהמזוודה תיפול מהתא אל הקרקע, ויחשבו שצריך לקחת אותו.
המזוודה התגלגלה למטה ודרו נחבט. המכסה נפתח לרגע, ודרו מיהר לסגור אותו שוב. הוא הספיק לראות את חבר של אבא, בן, מתקדם לכיוונו.
מזל! הוא לא ראה אותי. רק שייקח אותי איתו.... התחנן ליבו.
ליבו קפץ משמחה כשחש שמישהו מרים אותו, את המזוודה שבה שכב, ונשא אותו עימו.
העלו אותו במדרגות, כך הבין לפי הפסיעות והטלטולים. לפתע זרקו אותו. אאוץ'!!!הוא פלט קריאה.הוא ידע שמעלים אותו למטוס, אבל יחס כזה מקבל מטען של נושאים! עכשיו הוא קלט מה זה להיות מזוודה!
הוא שפשף את גבו שנפגע. למרבה המזל איש לא שמע אותו.
הוא ישב שם בחשיכה. לפתע נבהל מאוד, והבין מה הוא עושה.
איך אחזור עכשיו הביתה? מה אימא תאמר? בטח יחפשו אחרי בכל מקום! כדאי לי לגלות שאני נמצא כאן? לא, אבא לא ייקח אותי איתו... מאיפה באה המחשבה המפגרת הזאת לבוא איתו? מה יהיה כשיגלה אותי? ובכלל, לאן הוא נוסע???
די, דרו, תירגע הכל יהיה בסדר...הכל יהיה בסדר?...אימא'לה....
הוא החל לחוש את המטוס מתרומם מהקרקע.
דמעות החלו להציף את עיניו. הוא מיהר למחותן. אתה גדול! נזף בעצמו. אתה עוד מעט בן שש! והדבר הטוב ביותר הוא לשבת ולחכות עד שיקרה משהו. אלוקים.. תעשה שהמשהו הזה יהיה טוב...
הוא נשכב במזוודה ועצם את עיניו, אך ליבו עדיין רעד מפחד מפני הבאות.
הוא התעורר כשחש שלוקחים את המזוודה ומניחים אותה איפשהו. בטח עכשיו מורידים אותי מהמטוס. אבל לאיפה? הוא הרים את המכסה והביט סביבו.
חדר גדול הקיף אותו. עשרות מזוודות וקופסאות מוערמות אחת על השנייה.
הוא יצא מהמזוודה והתמתח. סוף סוף יכל להניע את איבריו. הוא החל לפתוח את הארגזים. הארגזים היו מלאים במצרכי מזון- שימורים, לחם, בשר משומר, חלב קפוא במקרר אחד קטן... זה כנראה היה מחסן אוכל.
מישהו בוודאי יכנס לכאן עוד מעט והם ימצאו אותי.דרו נזכר שהוא לבוש בפיג'מה וגרביים. נו טוב.
הוא התיישב על הרצפה באפס מעשה. מה יהיה?
לפתע חש רעש מכיוון הרצפה. הכל החל לזוז, ופתאום הכל נהדף קדימה.
"אחח!" דרו נהדף אחורה ולמזלו פגע בקופסאות קרטון ריקות שעמדו מאחוריו ליד הקיר. מה זה צריך להיות!? דרו נסע פעם במטוס, וזה לא המראה של מטוס!
הרעשים נמשכו ודרו עדיין חש איך גופו נהדף אחורה ונצמד לקרטונים.
לאחר זמן מה הרעשים פסקו והכול החל להתייצב.
קולות אנשים נשמעו פתאום מעבר לדלת, והיא נפתחה בבת אחת.
שני אנשים עמדו בפתח וקפאו כשראו את דרו. הוא ראה כעס מופיע על פניהם.
אחד שאל אותו משהו בשפה זרה. היה נדמה לו שזו אנגלית. ככה אמא ואבא מדברים כשהם לא רוצים שיבין על מה הם מדברים.
השני התעצבן, ואמר משהו בזעם. הוא תפס את דרו בכתף בלחיצה כואבת.
"stupid boy! What the hell are you doingon the ship!" הוא צעק. את זה דרו הבין מיד..
"אבא שלי הוא יוני בן יוסף." הוא אמר במהירות, בתקווה שיביאו את אביו. הם הפחידו אותו.
ברגע ששמעו "בן יוסף" הם הבינו ואחד מיהר לצאת כשהני נשאר לשמור על דרו.
יוני וחברו בן הגיעו מיד.
ברגע שיוני ראה את דרו פניו החווירו. הוא פנה אל שאר האנשים ואמר להם משהו, התקרב לדרו , תפס אותו בידו והוציא אותו למסדרון.
"דרו."הוא אמר בשקט וקולו רעד."מה חשבת שאתה עושה?!" עם כל מילה התגבר קולו.
"רק רציתי-"
"מה רצית?! מה חשבת?! מה עבר בראש הקטן שלך?!!"הוא כמעט צעק.
דרו שתק.
"ענה לי, דרו!"
שתיקה.
"אתה יודע מה קרה בבית? אמא גייסה את המשטרה וכל העולם לחפש אותך, רק עכשיו נודע לי! ואתה בכיף באת לך עד כאן! איך עשית את זה בכלל!" הפעם זו לא הייתה נימת כעס, אלא תסכול.
"מה שעשית הוא מעשה בכלל לא אחראי! אני כועס עליך מאוד! חשבתי שאתה כבר גדול!"
"הבטחת." פלט דרו בהאשמה לאחר כמה שניות של שתיקה. "הבטחת שלא תעזוב כל כך מהר! אמרת לאמא שאתה לא רוצה להפרד ממני! שמעתי הכל!"
כתפיו של יוני צנחו.
"אבל למה, דרו, למה באת?" הוא שאל בייאוש.
"הגיע הזמן שתפסיק לעזוב אותנו."
"דרו, אני מצטער.אבל אתה יודע שהעבודה לא מאפשרת-"
"העבודה חשובה לך יותר ממני ואמא!"
"איך אתה מעז לומר דבר כזה!"
"אני מעז לומר רק את האמת!נמאס לי! אני רוצה את אבא שלי כל יום, לא פעם בשנה...". הדמעות פרצו מלחייו. לעזאזל עם הדמעות האלו, תמיד הן באות כשאני לא רוצה אותן...
אבא לא אמר כלום.
"אתה גם שיקרת לי. אתה לא עובד במטוסים, נכון?"
יוני נאנח."דרו, יש הרבה מאוד סיבות לכך שאסור לך להיות פה."
"יופי, אז מה תעשה עכשיו, תחזיר אותי הביתה?"התריס דרו.
"זה קצת מסובך. קצת יותר מידי מסובך."אבא שתק. "אין לי שום אפשרות. אני לא יודע מה לעשות." הוא אמר בתבוסה.
השתררה שתיקה. דרו הביט בחלון בכוכבים שמסביב.
הוא הבין איפה הוא נמצא.
"אבא, אנחנו על-"
"ספינת חלל. ועם כל כמה זמן מתרחקים יותר ויותר מהבית. אבל איך לעזאזל עלית?"
פתאום דרו חש בושה מחלחלת בגופו.
"אולי אני-"
"קפטן! מצטער שאני מפריע, אבל יש משהו שמתקרב אלינו." בן בא וקטע את דרו.
"וואו! אבא אתה קפטן?" התלהב דרו.
יוני הביט בדרו. הוא תפס אותו והוביל אותו לחדר צדדי. "השאר כאן ואל תזוז!" פקד עליו.
בסיפון הראשי, ליד לוחות הבקרה, בן הצביע על הרדאר הצבעוני והראה ליוני.
"תראה, זה נראה כמו חרוט." הוא אמר.
"תקרב את המצלמה עוד קצת." אמר יוני.
"זה הכי קרוב שאפשר." אמר בן.
יוני בחן את העצם. זה אכן היה בצורת חרוט. מכל צדדיו בלטו בליטות משוננות. זה נראה מקרוב יותר כמו גוש קוצים מפותל, זה בהק באור אדום חזק.
עיניו של יוני נפערו לרווחה.
"זה לא מטאוריט, אסטרואיד, וכל השאר!" הוא אמר כמעט בצעקה.
"נכון." אמר בן בשקט."זה יותר מזה."
כל האורות פתאום כבו.
"מה זה, מי כיבה את האורות?" נבהל יוני.
"בן? איפה אתה?" הוא שמע רעשים.
הוא לא ראה כלום, היה זה חושך מצריים ורק הכוכבים נצצו דרך החלונות.
מה יהיה עם דרו? נלחץ יוני. דרו שונא חושך.
הוא החל לגשש את דרכו החוצה מהחדר בקדחתנות.
ואז הוא שמע צעקות.
תגובות
השם הזה אומר משהו....
צריך לראות גם את הטוב וגם את הרע, ולקדש את הרע ע"י הטוב....