"לעזאזל איתו! הוא כל הזמן חושב שהוא הכי טוב..."
את המשפט הזה פיטר היה שומע כמעט באופן תמידי. כולם חושבים שהוא סתם שחצן מגעיל, שתמיד חושב שהוא במקום הראשון, מה שלא היה נכון אף פעם הוא לא ראה את עצמו כמישהו יותר טוב מאחרים. זה היה נכון שהוא אחד הבחורים הנאים ביותר בכיתתו ויודע לשחק כדורסל היטב, אבל זה באמת לא גרם לו להאמין שמישהו מהכיתה פחות טוב ממנו במשהו.
לפי כל נתוניו של פיטר היה עליו להיות הילד המוביל בכיתתו, אך זה לא היה כך. הוא היה נער מוזר. נער שלא 'נכנס' לכל עניין המסיבות, והרגשת ה'קול'. זה היה מתמיה שנער כל-כך מוכשר ומוצלח כמוהו שלו ישנה היכולת לקבל הערצה מכולם כל-כך לא מקובל. אבל הדברים האלה מעולם לא נגעו בו. הייתה לו מן הנאה לא מובנת בישיבה שקטה, בחשיבה. כן הוא אהב עד מאוד את ההרגשה של לשבת מאחורי הבניין ליד העץ ולחשוב על כל מיני דברים שקורים לו בחייו... על אימו השמנה, על אביו השיכור ועל האח המסומם. בית הספר היה המקום היחידי שהיה רחוק מהעולם הזה, המגעיל כל-כך בענייו. תמיד הוא כ"כ אהב את ההרגשה של להיות רחוק מכל זה... ולא היה לו לאן לברוח.
אבל היה חייב משהו שיפגום. הרי כלום לא מושלם נכון? כך הוא חשב לעצמו כל פעם במרירות. כל השאיפות שלו להתקדם ולהיות הכי טוב שהוא רק יכול להיות רק הפכו אותו למוזר יותר ויותר. בבית כל בני משפחתו ראו בו ילד שלא מכיר את החיים האמתיים, ילד טיפש. רחוק. בבית הספר חשבו עליו שהוא סתם שחצן, וכל זה רק גרם לו להיות די בודד. והרגשת הבדידות הינה מההרגשות הפחות נעימות. הרגשה רעה למדי... פיטר כבר חיכה לסיים את התיכון. הוא חלם שהוא כבר הולך לצבא. כן זה היה החלום הגדול שלו, על זה הוא חשב בדרך כלל. כשאיש לא היה מאיר לו את פניו. והייתה לא אפילו תקווה כמוסה בלב שהמלחמה הארורה בעיראק תימשך ותימשך, על-מנת שיהיה לו איפה להילחם. הוא ידע שזה חייב לקרות. אם הוא רוצה את זה – אז זה מה שיקרה לו לבסוף, כי הוא ידע שתמיד יהיה בסוף טוב. הוא היה מאז ומעולם אופטימי. גם במצביו הקשים ביותר. היה זה הדבר היחידי שהחזיק אותו, ושגרם לו להמשיך אל עבר מטרתו.
פיטר קם מהאדמה עליה ישב, ניקה את המכנסים מהחול והעלים שדבקו בהם וחזר הביתה. הוא תמיד שונא לחזור הביתה, מאחר והוא יודע מה יחכה לו שם. הוא פתח את הדלת בחוסר חשק ורצון, ולהפתעתו קיבל את פניו בית חשוך. 'מוזר' הוא חשב, 'מעניין איפה כולם... לאן הם נעלמו?' הוא נכנס לחדר שלו, 'הכי טוב לי עכשיו יהיה ללכת לישון קצת' הוא חשב. נכנס לחדרו, הדליק אור, על מנת לארגן את מיטתו לשינה, אך להפתעתו הרבה כבר היה בה מישהו...
ההמשך יבוא.
תגובות
אתם שודדים [שודדים או משאילים?] את שורת המפתח של סדרת הדרמה Heroes. פיטר הוא הדמות המרכזית, הלא כן?
התחלה נחמדה! אני מקווה שתשמרו על מקוריות ולא תעתיקו את הסדרה, כי זה כבר ספרות מעריצים.
-גבריאלה
פשוט מחברים את הסדרה באיזה שהוא מקום בסיפור.
לא, הסיפור לא דמיוני. ההקשר הוא פשוט בדרך שהם צופים באותה סדרה. מה החשיבות של הצפיה ויותר מזה אני כבר אגלה את ההמשך.
רואי.
נפלא בעיני
שניכם יצרתם יצירת פאר
אהבתי מאוד השתלשלות המאורעות
מחכה לפרק הבא.
ו.......................
שנה טובה ומאושרת
ממני רננה פ.