המשך,
פיטר לא הבין מה עושה בן אדם זר על מיטתו. כשלפתע פתאום החל האיש לדבר ופיטר שממש לא ציפה לזה קפץ אחורנית בבהלה ונתקל בדלת.
"היי נעים מאוד" אמר האיש,
"מי אתה?" שאל פיטר במהירות, בראשו הוא חשב שהוא יודע מכבר את התשובה. האדם הזה היה מוכר לו. הוא הבין שבוודאי הוא איזה אחד שאביו חייב לו כסף מההימורים או, לחילופין, איזה אחד שאחיו עיצבן בשעות העישונים היומיים שלו.
"אני לא מוכר לך?" שאל הזר,
"קצת" ענה פיטר, עדיין לא מזהה
"אולי תנסה להיזכר עוד קצת?" הציע האיש לפיטר שאימץ את ראשו היטב, אך לא הצליח להיזכר בו.
"לא! אני לא זוכר." ענה פיטר.
"טוב." אמר האיש וחייך "אני ג'נרל ג'ון ג'יסון מפקד הכוחות המיוחדים של ארה"ב" פיטר לא האמין למשמע אוזניו. זה לא יתכן הוא חשב. אבל התמונות מהטלוויזיה אמרו לו אחרת, הוא אכן זיהה אותו משם. "וואו..." פלט פיטר, מתקשה להאמין. "אממ... אז מה אתה עושה כאן?" גמגם פיטר, לא מבין בעליל. האיש החל לצחוק קצת... ואחר אמר לפיטר: "אולי אתה רוצה לשבת לפני שמדברים?"
"בסדר..." פיטר אמר בתמיהה קלה והתיישב בכסא שממול מיטתו שעליה שכב לו הג'נרל.
"טוב אז נתחיל מההתחלה." אמר הג'נרל.
כמו שאתה יודע הצבא, לצערי, לא משהו בזמן האחרון. עיראק, סודן, אירן, ואפילו רוסיה... זה רק המדינות העיקריות שעומדות בסכסוך איתנו. ניסינו בהרבה דרכים לטפל בבעיות הללו, אולם אף אחת מהן לא הצליחה במיוחד. בעיראק עד עכשיו נהרגו כבר כ 3000 חיילים, בדיוק כמו מספר ההרוגים שהביאו אותנו לצאת למלחמה הזאת ב11 בספטמבר. בסודן הרג החפים מפשע לא מפסיק וישנם אלפי אלפי פליטים, אירן מאיימת על כולנו עם פצצת האטום שלה, ולא נראה שמהלך העניינים ששם הולך להפסק בקרוב, ורוסיה מספקת נשק לכל האויבים שלנו. כולל אטום לאיראן.
בחודשים האחרונים החלטנו ללכת על דרך חדשה ללחימה בטרור, במקום לאבד אלפי חיילים בקרבות שהם דיי אבודים מראש, החלטנו לקחת קבוצה מיוחדת של 15 אנשים ולאמן אותם ברמה הכי טובה שאנחנו רק יכולים. מה שאומר שצריך להשקיע משאבים של מיליונים רק בהם ולתת להם לטפל בטרור בצורה נקודתית. כמו שאני מניח שאתה יודע לכל האויבים שלנו יש משהו משותף: כולם חברי אלקעידה. הארגון הזה לקח לו למטרה לפגוע בנו כמה שהוא רק יכול. יש להם כסף, יש להם אנשים, יש להם סדר ויש להם אידיאל. מה שהופך אותם לחזקים ואפילו חזקים מאוד. אבל יש להם חיסרון אחד גדול, לכל ארגון יש מנהיגים וברגע שהמנהיגים נופלים הארגון נופל. כרגע ארה"ב משקיעה את כל המאמצים בכם בשביל שתחסלו את המנהיגים, זה הדבר היחידי שיוצא אותנו מעיראק, מסודן ויפיל את אירן. רק אחרי שיפורסמו תמונות של בן לאדן עם כדור בראש אנחנו נוכל לסיים את הארגון.
פיטר לא ממש הבין. "אבל מה זה קשור אלי?" הוא שאל בתימהון שהלך וגבר מרגע לרגע
"אתה נבחרת להיות ביחידיה שלי, ב15 חיילים המדוברים." השיב הג'נרל בחיוך מנומס.
פיטר לא הבין כלום. "אני מתוך כל העם שלנו מתאים ל15 הכי חזקים? אני בן 16 יותר טוב מלוחמי מארינס ששנים מתאמנים?"
הג'נרל התחיל לצחוק שנית... "אתה יודע שכל הלוחמים האלה התחילו כמוך נכון? אם תצליח להגיע לרמת כנות אמיתית עם עצמך אתה הרי יודע שאתה מהאנשים המוכשרים ביותר שכאן."
זה לא הגיוני חשב פיטר לעצמו. "אולי אני משחק כדורסל טוב ואפילו נמצא בכושר לא רע. זה לא הופך אותי לכזה."
ג'ון המשיך לצחוק... "אני אהפוך אותך לכזה. תוך שנה של אימונים אצלי ואתה תהפוך להיות לוחם יותר טוב מכאלה במארינס שנלחמים שנים..."
משהו עדיין לא הסתדר לפיטר בראש. "איך זה יכול להיות שכל החלום שלי זה להגיע לצבא ולהילחם בעיראק ופתאום באמצע יום ראשון אני חוזר הביתה מהלימודים ורואה ג'נרל במיטה שלי שפוקד עלי לחסל את ארגון אלקעידה... "
הג'נרל הסתכל עליו במבט מבין ואחר אמר לו: "לא הכול אתה יודע פיטר... מתי שהוא בעתיד אני מבטיח לספר לך את זה. כרגע אני רוצה לדעת אם אתה מוכן נפשית להיכנס לאימונים האלה".
לפיטר לקח פחות משנייה לענות "כן ג'נרל, אני מוכן."
"אם כך, אני אבוא לאסוף אותך בעוד שבוע. הכנתי לך כאן רשימה של דברים שאתה צריך להכין לעצמך".
פיטר שלא ממש הספיק לעכל את הדבר המפתיע הזה פשוט שמח. סוף סוף משהו טוב קורה בחיים שלו. הג'נרל נעמד והתקדם לדלת, פיטר קם גם ויצא איתו מהחדר. במסדרון, הג'נרל שאל אותו "מוזר שכל המשפחה שלך לא בבית? "
"כן" פיטר אמר, זה מוזר... אבל זה החלק הכי נורמאלי בכל הסיפור כאן..."
ג'ון חייך חיוך גדול וענה "המדינה מימנה להם בית מלון לשבוע, אתה תהיה איתם ביחד. אני רוצה שיהיה לך משהו טוב להיזכר בו אחרי שתיכנס לאימונים. זה ממש ממש לא הולך להיות קל." את פיטר לא ממש עניין בית המלון, הוא כבר חיכה לעבור לצבא. לממש את חלומו הגדול.
"איפה אנחנו הולכים להתאמן?" פתאום הוא נזכר במלא שאלות שיש לו.
"אנחנו הולכים להתאמן בכל המדינה. עקרונית הבסיס הולך להיות ברוד איילנד אבל האימונים הולכים להתפרס בכל מיני מקומות במדינה. אבל אל תדאג, את כל השאלות שיש לך יספקו בעוד שבוע בדיוק " אמר כאילו קרא את מחשבותיו.
"טוב" אמר ג'ון "המונית מחכה לך כאן. בעוד שבוע בערב תבוא מונית לאסוף אותך לשדה תעופה. להתראות..."
"ביי" אמר פיטר ויצא למכונית בדילוגים... סוף סוף משהו בחיים שלו מסתדר.
ההמשך יבוא.
תגובות
אף פעם לא חשבתי שאני אעקוב אחרי סיפור בהמשכים באינטרנט, אבל זה קורה... אני רואה עתיד מזהיר לסדרה הזו, עם קצת תיקונים - סימני פיסוק, פורמט כללי, קצת יותר תיאורים, להדק את הגיוניות (זאת מילה בכלל?) של העלילה, לחזק אותה... להרחיב את הדמות של פיטר... ועוד קצת תיאורים.
אם אתה צריך עזרה לשונית, אני אשמח לעזור. =] איות וכדומה... המגן שלי בלשון היה 63... =] דברים שיאפשרו לקורא לקרוא בנחת.
יש"כ!
-גבריאלה
לא נראה לי שיש מילה כזאת הגיוניות. היגיון אולי?