הטור השמיני - שחיקת הצופרים

שחיקת הצופרים/קול התוף

לאלתרמן, שבמשך כל חייו לא הפסיק לשמוע את קול התוף.
שתיקת הצופרים - אל תיקרי שתיקת הצופרים, אלא שחיקת הצופרים.

תחת הבל מרדים של רשרוש עיתונים
אם לעומק לחפור, ולחרוש ולחשוף
באלפי רמיזות, וצורות, ופנים
זועקות לפניך הלמות קול התוף.

קול התוף שקורא, ושלא כשופר
לא מחריד לבבות ומעיר ישנים -
קול התוף שסופר את שכאן לא נספר
במכות, בימים ובשנים.

הוא דופק את הקצב של אלף חיים,
ודופק את הקצב של אלף מיתות,
וקוצב את קיום עם ה' בקטעים,
ושומעות את הקול נפשות מעטות.

ומזכיר את הקול אני כאן באקראי
כי לרוב גם אני לא מרגיש בהולמו
אך כותרות העיתון מרוקנות את שירי
והעומק נחשף, עם מחיר לשלמו

ושיעור שטיחותם של כותרות העתים
הוא שיעור עמקותה של תהום הנפשות
וכולנו על גב ענפים נכרתים
שנופלים על תהום; על אוזניים קרושות

כי לשמוע את תוף דין הכל - זה עינוי!
כמו גְחל השרף על חמשת חושים,
וכל זמן בלעדיו - גם אם שבע קנוי -
הוא תקופה של שלווה - של תופים... מְחֵשִים