הטור השמיני - מרד גבעת שאול

מרד גבעת שאול

אולי זה רק טבעי ששוב מנגד

הן מסתכלות זו על פני זו מהפסגות.

הרים סביבן פשטו צורה, עמים, וּבֶגד

אך בַּשעון שֵנִית חוּבְּרוּ כל החוּגוֹת:

שלושים מאות היא עלבונה בלב שומרת,

אִם לגְבַעות יש זיכרון (מובן שיש),

וְעִם עלבון זה הגבעה כולה סומרת,

כי היא זוכרת איך השחיתה בה האש.

לשועפאט טִינָה קְדומה לִירושלים,

ולא מאז שישים-ושבע הדְרִיכוּת –

פשוט היום שנית עולָה השְאֵלָה אִם

שלטונה של עיר-הקודש הוא בזכות.

"גבעת-שאול" את, שועפאט, נקראת מקדם

וּלְבִירָה היית לְעַם גאה ורם.

וּבַמקום שֶבּו ארמון ערבי עומד – הם

שלטו על ארץ מגוריו של אברהם...

אך בא דויד ואת כתרה נטל ממנה,

והעביר לעיר-יְבוּס, שֶנִבְחרָה.

והיא זוכרת זאת – זוכרת היא עד הֵנָה –

את חורבנה, ואת עלבון התבערה.

והיא סבלה כל זאת – נשאה דורות בשקט –

אל מול בחירת הא-ל היא לא ניסתה למרוד,

עד שצוּרְפָה פתאום בִּלְפִיתָה חונקת

לאויבתה מאז , והיא אמרה: "לא עוד!"

"את גניבת המלוכה וּשְרֵיפת הֵיכלַיי

לציון לא אסלח, ואשתוק לבדי.

אך להיות עוד שכונה לה – להיות לה לִטְלַאי

לא אסבול, לא אשא, וחֵי אללה – עֵדִי!"

כך אמרה שועפאט הערבית ונְעוֹרָה,

וכסתה את פניה מסגד על מסגד,

ואנחנו שנית זאת נראה ונחזורָה

על תנ"ך שהכל בו ממילא הוּגד.

***

זו היא שטות – לא בנויים כך תולדות המולדת.

לא נוקם כך שאול בדויד וציון.

אך ציון שמהר שועפאט מפורדת,

זוהי שטות בה נמצא עוד פחות הגיון.