יובל
פרק א'- יובל דינקלשטיין
"יובל דינקלשטיין!", נשמעה הקריאה המיוחלת. יובל נגשה אל שולחן המורה בהתרגשות.
'זה רק מבחן!', אמרה לעצמה, 'מה את נלחצת?!'. "הנה", אמרה המורה בעודה מושיטה את המבחן ליובל, "היית מעולה!". יובל לקחה את המבחן בלחץ גובר והולך... בבת אחת הכל
נדם. "כמה קבלת? כמה???", נשמעו הקריאות לעבר יובל. כל כתה ו'-2 ידעה שיובל היא הכי חכמה מכל השכבות. "קבלתי 105...", אמרה יובל חלושות. "105?!","כל הכבוד!", את גדולה!!!", 105? זה ענק!", "תמיד ידענו שתצליחי!"... כל הקריאות האלה לא היוו כל עידוד ליובל. "מה הפרצוף הזה?", שאלה אותה ספיר בורשטיין, חברתה הטובה ביותר, "אני יודעת שקרה משהו!". "הציון הגבוה ביותר הוא 110...", ענתה לה יובל. "נו, באמת!", קראה ספיר, "בואי כבר, תשמחי! אני לא מבינה למה את חייבת לקבל דווקא את הציון הטוב ביותר!", ספיר נראתה מיואשת לגמרי מחברתה, "פשוט אל תפתחי ציפיות!". "אני לא מפתחת שום דבר!", התגוננה יובל, "אני 'כולה' מאוכזבת...". "מאוכזבת?!", קראה ספיר, נפעמת, "אם אני הייתה מקבלת ציון כזה- הייתי רוקדת משמחה!". ספיר שלחה מבט ערמומי לעבר יובל, וקראה: "אז יאללה!", וסחפה אותה ל'ריקוד' סוער שכלל קפיצות מעייפות, סיבובים ארוכים, דיגדוגים
קטנים והמון נפילות מצחיקות (לא בכוונה, כמובן...).
ובכן, לאחר הקטע הזה, אני רוצה להציג את שתי הגיבורות שלנו...
יובל דינקלשטיין- יובל היא 'החכמה של הכתה'. כולם יודעים את זה. בעצם, היא החכמה של הבי"ס... היא אוהבת לקרוא המון ספרים, במיוחד ספרי מדע בדיוני. היא חייבת, כמו שאתם כבר יודעים, לקבל את הציון הכי גבוה במבחנים. חברתה הכי טובה היא ספיר!
ספיר בורשטיין- ספיר היא 'הליצנית של הכיתה'. כולם יודעים את זה. בעצם, היא הליצנית של הבי"ס... היא אוהבת לספר המון דברים, במיוחד בדיחות. היא חייבת, כמו שאתם כבר יודעים, להצחיק ולשמח את כ-ו-ל-ם. חברתה הכי טובה היא יובל!
שתי הגיבורות בנויות מילדה אחת: אני! אני חכמה (אופס, אני קצת חכמה... טוב, אל תתפסו אותי במילה... חכמה.), אני אתאכזב אם אני לא אקבל את הציון הכי גבוה, אך למרות הכל, אני ממש מצחיקה! אני אוהבת להצחיק ואני אוהבת לקרוא ספרי מדע בדיוני, הארי פוטר וכ'ו...
השמות של שתי הגיבורות מורכבים משמותיהן של חברותי: יובל וספיר!
גם שמות המשפחה שלהן דומים: יובל דבח=יובל דינקלשטיין, ספיר בן-יהודה=ספיר בורשטיין!
המשך יבוא, זה קצר כי זו הקדמה..
תגובות
את ממש ענוה....
סיפור נחמד, טעון שיפור קל שאני לא מצליחה להניח עליו את האצבע.
*יחי וולדמורט!*
חחח.........
[אחלה כינוי].