פרק א'- מיטל ונועה, זינלי ונליזי...
"היי!", אמרה ילדה בעלת שיער בלונדיני ועיניים כחולות (למה כולם חושבים שזה שילוב יפה?...) אל ילדה בעלת עיניים ירוקות
ושיער שחור (גם זה טוב...).
"היי!", ענתה לה זו. "איך קוראים לך?".
"נועה", ענתה הילדה בעלת העיניים הירוקות.
"לי קוראים מיטל", אמרה הילדה בעלת השיער הבלונדיני המהמם. "בת כמה את?", שאלה מיטל את נועה, שכנראה המעיטה בדיבורים.
"אני בת 5 ", ענתה.
"רוצה... רוצה....", גמגמה מיטל.
"רוצה מה?", שאלה אותה נועה.
"רוצה להיות חברה שלי?...", שאלה אותה מיטל במבוכה ובחשש.
"ברור שכן!", אמרה נועה בהקלה- היא חשבה שלעולם לא יהיה לה האומץ לשאול מישהי אם היא רוצה להיות חברתה, הרי: אם
לילדה הזאת יש כבר חברה, אם היא לא תרצה להיות חברה שלי, אם יתברר שהיא לא ילדה טובה... אך הנה, באה הילדה הזו,
ומציעה לה את ההצעה הזו. איזו הקלה. נראה שגם למיטל היו את החששות האלו, מכיוון שהיא נאנחה בהקלה ואמרה:
"יופי! בא לך לבוא אלי?"...
*********************************************************************************************************************************
"כן, נכון...", אמרה ילדה בעלת עיניים ירוקות לחברתה, "אלה היו זמנים טובים...".
"אוף!", 'התעצבנה' מיטל, "למה את כזאתי רצינית?, אני לא אומרת שזה אסור, אבל...".
"כן, כן...", הסכימה נועה על שום-דבר, "צודקת!". שתי הבנות שמעו צלצול צורם. "תמיד שנאתי את הצילצול הזה", אמרה מיטל לנועה.
"כן...", הנהנה נועה, "כל-כך צורמני...". "י'אללה, את באה לשחק מחניים למטה?".
"לא...". "למה?", שאלה מיטל באכזבה.
"יש מבחן!".
"מבחן? במה?". נראה היה שמיטל ללא ידעה שום-דבר-על-שום-מבחן...
"מבחן ביהדות!, על כל המחברת!". "מה???", צרחה מיטל בהיסטריה,
"מתי???".
"עוד שבועיים וחצי", ענתה נועה בהשתוממות.
"אההה.........", נרגעה מיטל ונאנחה בהקלה, "חשבתי שזה מחר או משהו כזה...".
"למה חשבת כך?" שאלה אותה נועה.
"כי בגלל זה לא יכולת לשחק מחניים!", כעסה מיטל. כנראה השאלה של נועה עוררה דרקון רדום...
"אמ...", מלמלה נועה, "את יכולה להישאר וללמוד איתי...".
"בחיים לא!", אמרה מיטל, "אני לומדת למבחנים יומיים לפני שהם מתקיימים!".
"יומיים?!?", אמרה לעצמה נועה, מזועזעת, בשעה שמיטל גררה אותה במדרגות עד למגרש...
*******************************************************************************************************************************
"היי', זינלי!", נשמעה קריאה.
"מה?", השיב זינלי.
"בוא אליי'!". יצור מוזר, ועוד יצור מוזר, נפגשו. האמת, שיצור מוזר, הלך לפגוש יצור מוזר... ובכן, היצור ששמו זינלי היה כולו סגלגל, הוא לבש מדים אדומים שעליהם היה כתוב: "זינלי - מחלקה ב' - עובד מספר 32". היצור השני היה כולו תכלכל, הוא לבש מדים ירקרקים שעליהם היה כתוב: "נליזי - מחלקה א' - מנהל מחלקה". "תשמע, זינלי...", פתח נליזי בכובד ראש, "אתה עובד מצטיין...". 'אה, כן? אז למה לא נתת לי את פרס העובד המצטיין?', חשב לעצמו זינלי בארסיות. "ולכן אני חושב שאתה העובד המושלם כדי... כדי...". 'אז יש איזושהי סיבה לכל דברי החנופה האלה...' חשב שוב. "אני יודע שאתה חושב שאני אומר את זה סתם", קבע נליזי, "אך אני באמת-באמת מתכוון למה שאני אומר!". 'בטח', התמרמר זינלי. "ובכן...", אמר נליזי, כאילו לא ידע מאיפה להתחיל. לבסוף החליט לומר זאת ישירות- "יש לי בשבילך משימה..."...
המשך יבוא...
בפרק הבא
* נגלה מהי משימתו של זינלי...
* נלמד מה כל עובד ועובד לובש ומהו צבע עורו (חשוב למשימה, כך נליזי אמר...)...
* נצא למרחבי החלל...
* מיטל ונועה מגלות משהו חשוד...
חייזרית
תגובות
יפה, ברוך הבא !!!!
אני אמור להיות רגוע כאן?
א. אני מצטער לעיתים על אמון רב, אל תעשו לי את זה כלכך הרבה.
ב. בגרות, לא דרישה מוגזמת ולא מילה גסה.