הקדמה
לפני שאני מתחילה את הסיפור, אני רוצה לומר כמה דברים שאם לא הייתי אומרת אותם עכשיו הייתי צריכה לכתוב שורות על גבי שורות כדי שתבינו אותם כראוי:
* מיטל היא גיבורת הסיפור
* היא חכמה
* (לא יותר מדי)
* היא יודעת להיות מצחיקה לפעמים
* זה כולל העלת מורל
* היא מציירת נהדר
* יש לה חברה טובה-טובה שקוראים לה מורן
* מורן היא ילדה שלא תמיד לומדת למבחנים
* היא גם ילדה שלאט-לאט לומדת להכיר יפה את הכתב של חברתה לשולחן
* (זה קורה בדרך כלל בעת מבחן...)
* כל מה שאני אומרת עכשיו עדיין לוקח שורות על גבי שורות, כך שנעזוב את זה...
אזהרה!!!
כל מי שלא אוהב סיפורים רגילים
(על החיים, כגון: בית ספר, חברות, משפחה...)
אז שלא ימשיך לקרוא את הפרקים הבאים!
סכנה!
שיעמום רצח!!!
תודה, ההנהלה
נ.ב: אל תגידו שלא הזהרנו אתכם!
אני חושבת שהבהרתי את עצמי...
טוב, ח'ברה, מצטערת על הפרק הקצר, אז זו רק הקדמה...
(אשמח לקבל תגובות...
)
H.P
תגובות
אתם לא רואים שהיא נעלבה?
אתם לא מגיבים והיא מצפה לתגובות!
בלי תגובות היא לא תמשיך לפרק הבא!
איזה מגעילים!!!!!!!!!!!!!!!!!
אתם ממש-

!!!
איזה מין לב יש לכם?
היא ממש נעלבה!
אני מכירה אותה ואני יודעת!
כל יום היא בודקת אם יש תגובה, היא רואה שאין, רצה לחדרה ובוכה!
זה נראה לכם כיף?!
אז ממש לא!
וכתבת שזה שיעמום רצח, הרסת לעצמך.