הגדולים לילדים הקטנים מספרים
שיש בשמיים אלפי מלאכים.
לכל מלאך יש תפקיד משלו
והוא ממלא לבדו את כולו.
מלאך הגורם לדשא לצמוח,
מלאך שעוזר לפרח לפרוח,
מלאך הקובע את זמן הזריחה,
מלאך הרוקם את צבעי הפריחה,
מלאך האומר לילדים לישון,
מלאך הקובע את תקתוק השעון,
מלאך הקובע זמנים לעונות,
מלאך השומר בבקבוק זיכרונות,
מלאך שאת צורת העננים מפסל,
מלאך ששומר כשהילד גדל,
מלאך הנותן את צבעי העיניים,
מלאך המחליף לילדים ת'שיניים,
מלאך הצובע את לחיי הפירות,
מלאך היוצר את הילת הנרות,
מלאך השומר על הילדים בשנתם,
מלאך המקציף את קצף הים,
מלאך המפגיש בין זוגות אוהבים,
מלאך המבריק מידי יום כוכבים.
ועד ועוד מלאכים רבים,
שבעולם הגדול טורחים ועובדים.
אך הגדולים לילדים אינם מספרים,
שיש גם כמה מלאכים אחרים.
מלאכים קצת שונים, לא כמו כולם.
לאותם מלאכים - הכנפיים אינן.
אותם מלאכים שליחויות ממלאים,
השליחויות שמטיל עליהם אלוקים.
אם תשאל אותי: "למה?", אסביר אז לך:
למלאכים האלה- אין כלל שמחה.
אין להם הצחוק כמו למלאכים אחרים,
אין להם יכולת גם לשיר שירים.
אם ימצאו את השמחה - יצמיחו כנפיים,
ואז יהיו כשאר מלאכי השמיים.
תגובות
הם אלה שלא מצאו שמחה. המלאכים העצובים שלא יכולים להמריא, כי אין משהו שידחוף אותם קדימה. הם תקועים במקום אחד בלי יכולת לעשות משהו משמעותי בעולם, כי החיים שלהם חסרי צבע, וככה גם חסרי משמעות.
לא כתבתי את זה על מישהו ספציפי אלא כמשל על אנשים. 'לכל אחד יש תפקיד משלו' - לכל אחד יש שליחות בעולם, והוא זה שחייב למלא אותה בעצמו.