המשך,
יום שני, 17,9,06. ה' תשרי תשס"ח.
בבוקר באמצע השיעור הראשון ענבל האם בית הוציאה את בתאל מהשיעור. "רוצה ללכת למקום מסוים או שנלך למשרד?" שאלה ענבל בחביבות. "למשרד זה סבבה" ענתה בתאל.
הם הגיעו והתיישבו אחת מול השנייה, בתאל באה להתחיל בשיחה אבל לפתע היא כבר לא רצתה לדבר עם ענבל. היא רצתה לעשות את זה לבד, כמו שהיא רגילה. גם בקרב ג'ודו זה תמיד היא מול היריב ואף אחד לא באמצע. בתאל פשוט אמרה במהירות שהיא מצטערת והיא בעצם מרגישה בסדר ושזה בכלל לא חשוב ויצאה מהר מהחדר.
היא רצה ונעצרה רק בגינה האחורית של הבית ספר, מחייכת, מופתעת מהאומץ הפתאומי שנחת עליה. למה היית חייבת לעשות את זה? שאלה את עצמה. היית יכולה לשתף, לקבל עצות, והיה לך בטוח יותר קל בהמשך.. לעזאזל, הרסתי הכול, חשבה לעצמה. אבל משום מה החיוך המאושר הזה נתקע לה על הפנים. לא היה לה באמת איכפת ממה שהיא עשתה.
בהמשך הבוקר אמא של בתאל התקשרה. היא סיפרה שהיא דיברה עם דוד יואל על השירות הצבאי הזה והוא בירר קצת. הוא הסביר שלרוב הפרטים שם יש סיווג סודי גבוהה יותר ממה שהוא מסוגל לראות, אז זה נראה לו מספיק חשוב בשביל לעשות את זה. בתאל סיפרה לאמה את הכול מחדש מאחר והיא רצתה לשמוע הכול מבתאל, לאחר מכן הם סיכמו להביא את ג'ון הביתה ולדבר איתו. בסוף השיחה אמא של בתאל הציעה שבתאל תבוא לשבוע הביתה וככה יהיה להם הרבה זמן לדבר על הכול ולבדוק את הכול. בתאל הסכימה בשמחה. "כלום עדיין לא סגור, הכול ייסגר רק ברגע שתהיי בטוחה במאה אחוז" אמרה לה אמה לבסוף. "בסדר גמור אמא" אמרה בתאל, נתנה נשיקה לפלאפון וסגרה.
במשך השבוע בתאל התפנקה בבית. החיים הטובים.. חשבה לעצמה. מנקה את הבית, צוחקת עם אמא, שומעת מוזיקה, ומתעוררת מתי שרק מתחשק לה. בשבוע שלאחר מכן הגיע ג'ון בטיסה מיוחדת לישראל, הוא ישב עם בתאל, ההורים והרב נוימן ביחד בסלון של משפחת גרינברג. הוא הסביר שוב על היחידה שהוא מקים, על החשיבות של בתאל ביחידה, ועל הצורך החשוב שההורים יתמכו. אמא של בתאל חששה מאוד מהסכנות הכרוכות בתפקיד אך ג'ון הרגיע אותה שלפני שבתאל תצא מהשטח המוגן של ארה"ב ייקח המון זמן של הכשרות ואימונים מיוחדים. אבא של בתאל שאל את הרב נוימן איך זה מסתדר בכלל עם ההלכה, ורוב התשובות היו בערך ככה- "פיקוח נפש דוחה הכול. למען הצלת יהודים מעם ישראל מותר לחלל שבת, לגעת בבנים, לצאת מהארץ, מותר לעשות כמעט הכול." כשאבא של בתאל שאל אותו על הפגיעה האישית בבתאל התשובה נשמעה קצת פחות החלטית. אבל לפחות הוא היה אמיתי, בתאל אהבה אנשים אמיתיים. הוא הסביר שבתאל ללא ספק תיפגע מכל הדבר הזה, אך לפעמים, האדם נפגע למען הכלל. המון חיילים איבדו חלקי גוף למען עמ"י, אם בתאל תאבד מעט מהצניעות שלה זה עדיין לא הכול.
אחרי 3 שעות השיחה נגמרה. הם ליוו את ג'ון ואת הרב נוימן החוצה וחזרו לשבת בסלון. "מה את אומרת?" שאלה אותה אמה ענת. "אני חושבת שאני צריה לעשות את זה." ענתה בתאל מהורהרת. "את מסוגלת לעשות את זה?" שאל אביה. "אני מסוגלת לעשות הכול." ענתה בתאל. "תחשבי על זה עוד קצת" אמר אביה. "אין בעיה" אמרה בתאל ועלתה לישון.
בתאל קראה קריאת שמע ובסיומה הוסיפה עוד תפילה אישית-
אבא, אתה יודע שאני אוהבת אותך, ושאני עושה הכול בשביל העם שלך ובכלל לא בשבילי! שמעת מה הרב הסביר, אני הולכת להיפגע מזה, הנפש שלי הולכת להיפגע, אבל אני מוכנה לפגוע בעצמי בלי סוף, בשבילך. כי אתה זה הכול. אני רק מבקשת טובה אחת קטנה, תן לי את הכוח להישאר בת. אני לא רוצה להיות לוחם, אני לא רוצה לחיות רצח ופגיעה באנשים. אני רוצה להיות אישה שמגדלת משפחה, בבקשה אבאל'ה שלי, תשאיר אותי עדינה.
בתאל סיימה להתפלל ונרדמה במיטה, עם דמעות של אמונה.
ההמשך יבוא.
תגובות
הר' בהרן הר' בהרן...קיטנה נהדרת לא נחליף אותה בשום קיטנה אחרת.....
הר' נוימן.......עינבל...
למה לא שמת את שמוליק או הר' זרגרי.???.
סיפור מדהים!!!
מחכה להמשך....
ליתפלל בישבילי בת אל.