קינה לתשעה באב

רק למה זה נכנס רק עכשיו.. חבל..

החרוז הזה:

וארחף בדמיוני
לירושלים; שם אני

לא מצא חן בעיני

יערות לוריין זה בהחלט מקום נחמד... לא פלא שאתה מתמצא בשירה, אם יצא לך לדבר עם אלה שגרים שם. האקלים לא ישראלי בעליל.

כשקראתי את התגובה שלך בהתחלה חשבתי שאתה מדבר על בתים במובן של בתי-מקדש: בבית השני... :-)

ועכשיו ת'כלס. למה אתה מתכוון, כשאתה אומר שיש פסיחות מיותרות בבית הראשון. עד כמה שאני מבין ורואה המשקל אחיד ונשמר: שמונה הברות, וכל שורה מסתיימת במלרע. אם אתה יכול להסביר לי את התיאוריה מאחורי המובן של ה"פסיחה" אני אודה לך.

למה סטיתי מהחריזה בסוף הבית הראשון? "ה'"ו"ירשם" זה חרוז עד כמה שאני מבין מה זו חריזה, והדרישות שלי מהחריזה בדרך כלל די מחמירות.

אני באמת מצטער אם זה יצא לא מובן, אם כי לא חשבתי שמישהו לא יבין את זה. אני שכבתי על המיטה הלא מוצעת בלי הכרית בליל תשעה באב, כשאני מסתכל על תמונה של בית המקדש, ומנסה לדמיין אותו לעצמי בעיניים עצומות. פתאום אני מגלה שאני לא מצליח, ומנסה לקונן על-כך שאפילו לדמיין את בית-המקדש כסוג של נחמה קטנה אני לא מסוגל. ראיתי המון תמונות של בית הבחירה, אבל לדמיין את עצמי עומד על הר הזיתים ומשקיף עליו, אני לא מסוגל...

חושך אור ונשייה זה שם יפה לרעש הלבן שאתה רואה אם אתה לא מצליח לדמיין כלום...

שוב תודה על ההשקעה בתגובה.

אם הייתי יודע מה זאת פסיחה לא הייתי שואל. בויקיפדיה אין עליה מידע, ואם תוכל להסביר לי אני אשמח (בהנחה שתחזור מהאסטרואיד).
הנם וחינם זה כן חרוז, ואם אתה לא מסכים, אז תצטרך לנמק את עמדתך :-)
אני לא מבין כל-כך מה הבעיה מבחינת חריזה. שני החרוזים היחידים, שמהווים בעיה מבחינתי הם: מקדש/ניגש וכולם/מולן...
מחכה בכיליון עיניים לתגובותך המורחבת.

תנאי ההיכרות שלנו היו משעשעים ביותר. אנחנו נפגשנו ביום גירוש נווה דקלים, כשהמשטרה הביאה אותנו לקריית גת משערי כיסופים, ואנחנו חיכינו בחנות ספרים בקניון, עד שיבואו חברים שלנו לקחת אותנו עוד פעם לכיוון רצועת עזה.

בינתיים אני קורא את החומר מאתר ביכורים...

אהבתי. אין בו את הנופח שמכניסים לשירים האלה. הוא לא נראה מאולץ כמו שקינות בדרך-כלל נראות. כנראה כי הוא מתייחס ישר למקור, ומשתמש בניסוחי איכה באופן כל-כך ישיר עם הדגשות מעטות בהקשר של החורבן.

גם ההתייחסות לגלימה שנקרעה עניינית, אפילו שאי-אפשר להשוות בין קריעת הממלכה למצב היום. בהשוואה ישירה אפשר לומר, שזה היה מקביל אם המתנחלים היו נהיים מושחתים עד-כדי כך שהשאר היו מחליטים להתנתק מהם, ולא להיפך, או כמעט להיפך.

פשטות וגלויות קוסמות.

לגבי תגובתך לשיר שלי. התשעה באב השנה היה בהחלט מזוהה באופן ישיר עם חורבן קטיף, אבל השיר שלי הוא באמת לא על קטיף. השיר שלי הוא על בית-המקדש והר-הבית גרידא. תשעה באב הוא יום חורבן המקדש, ולא רק גוש-קטיף. העיוורון של חוסר היכולת לדמיין את בית-המקדש נובע לדעתי מדברים אחרים לחלוטין. הכוונה הלא שלמה היא לא מושג ערטילאי בשמיים. זאת הכוונה הספציפית לבנות את בית-המקדש - בניין עץ ואבן, זהב וכסף.

זה חוסר הכוונה השלמה במילים: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות".

השיר שלי הוא על-כך ולא על קרעים בעם. הוא על חוסר רצוני וכוונתי לבנות את בית הבחירה, שהוא במידה רבה חוסר רצונו של כל הציבור שכביכול מתפלל לכך אינספור פעמים ביום. המחסום בדרך לבניית בית-המקדש הוא לא רק מחסום רוחני, דהיינו העם לא מוכן. המחסום הוא מחסום הרצון של אלה שאמורים להכין אותו.

 

חצופה

 

[ רק היום נזכרתי למה פלפלת התכוונה שבעצם תפארת פתחה עוד כינוי בשם יונה....]

תפארת.. מה קורה לך??

תתנצל במידי. - סתם......