הטלפון צלצל, מרגלית הלכה לעבר הטלפון, היא חשה את פעימות ליבה, היא ניסתה להרגיע את עצמה, אבל לא יכלה שלא לחשוש מהגרוע מכל, אולי אם היא לא הייתה חולמת את אותו החלום היא לא הייתה כ"כ לחוצה, החלום בו ראתה את ג'ודי בארון...
ביד רועדת היא הרימה את השפופרת
"שלום"
"שלום, מדבר פקח המשטרה, פרסמנו את פרטי ביתך ברדיו, אלמוני הודיע לנו שראה את ג'ודי עולה לרכב עם נהג בעל חזות ערבית, אל תחששי, המידע עדיין לא אומת, לא בטוח שקרה לביתך משהו, רצינו רק לידע אותך..."
"יש משהו שאני יכולה לעשות?"
"תישארי רגועה...ותתפללי"
"תודה" היא ענתה בבכי עצור, ונתקה את הקו.
היא התיישבה, ממררת בבכי על הספה, מנחם הגיע בריצה.
"מרגלית!,מה קרה?!"
"ג'ודי...מישהו ראה אותה עולה לרכב עם נהג ערבי, אני מרגישה שמשהו לא טוב קרה לה"
"אל תדאגי", היה ברור לו שאם המשטרה התקשרה זה לא עניין של מה בכך,אבל הוא נסה להרגיע אותה, "אולי זה לא היה ערבי?... גם לא כל ערבי הוא מחבל".
"אני חיבת לעשות משהו....בוא ונסע לחפש אותה".
מנחם הסכים.
* * * * *
תומר פטפט עם הילה שני ומיכל, הוא לא הזכיר את ג'ודי, הוא העדיף לדחות את זה לזמן אחר, בו הילה לא תהיה נסערת ונרגשת, והוא גם פחד שיהיה להילה עוד התקף, -הילה העדיפה לא לשאול.
האחות מביה"ח נכנסה לחדר, "אתן", פנתה לשני ומיכל, "צריכות ללכת", "ואת", אמרה להילה "מתבקשת ללכת למחלקה שלך".
"עדיין לא הגיע הזמן",נשמע קול, ושוטר חתום פנים נכנס לחדר ואמר באיטיות ובחדות "הן צריכות להיחקר, האישורים-אצלי".
כולם הביטו בו בתדהמה, לא מבינים למה ועל מה. השוטר הסביר
"ג'ודי שהתנגשה עם תומר והעיפה אותו לכביש אבדה אנחנו צריכים כמה שיותר פרטים על מיקומה, להיכן נסעה ומה מצבה"
השוטר פנה לתומר השוכב על המטה,
"אני הוא דני, חוקר משטרה, שמך הוא תומר פולג, נכון?"
"כן"
"מתי בפעם האחרונה ראית את ג'ודי? הילדה שהעיפה אותך לכביש"
"לפני שעה בערך"
"אתה יודע לאן היא הלכה?"
"לא, אולי היא הלכה לביתה, ואולי לנועה חברתה מגילה, ג'ודי הייתה אצלה אתמול"
"למה היא הייתה אצלך?"
"לבקר אותי, וגם אנחנו חברים", תומר יכל להרגיש בעיניה הדוקרות של הילה הנעוצות בו".
"ולמה היא הלכה?"
"אני חושב שבגלל שהילה נכנסה".
הילה לא יכלה לכבוש את זעמה ואמרה בכעס "בטח שתלך, החוצפנית הזאת, גונבת אותך כשאתה פצוע, מנצלת את זה שאני לא בסביבה, ואתה..בטחתי בך, אבל אתה לא אמרת לי כלום, בגדת בי".
הילה יצא מהחדר במהירות כמעט בריצה למחלקתה, אילו היתה לה דלת לטרוק, הדלת היתה יוצאת ממקומה.
השוטר התקשר לנועה, הודה לתומר ויצא גם הוא.
* * * * *
ידיה של ג'ודי עדיין כאבו מקשרי החבלים, היא עמדה בתחנת האוטובוס, אובדת עצות , מחשבות עלו בראש בערבוביא 'להתקשר למשטרה? אולי עדיף לא? ללכת לנועה? לחזור הביתה? מי החוטף? לחזור לתומר?".
טרטור רכב מוכר קטע את מחשבותיה, רכב שהזכיר לה את אביה ז"ל, הרכב הזה היה שלו ועכשיו...
דברי החוטף הדהדו בראשה 'אביך שומר עלייך מלמעלה, ובקשר לאמך, תנסי להתיידד איתה, תפתרי את הבעיות שלך איתה, אל תברחי מהבעיות תנסי לפתור אותן'.
מרגלית נגשה אליה וחיבקה אותה, בוכה משמחה, "איפה היית, ג'ודי, התקשרתי אפילו למשטרה" ג'ודי החלה לבכות גם, הלחץ שלה השתחרר --הלחץ מהילה,מהחטיפה,וכל שאר בעיותיה.
ג'ודי נכנסה עם מרגלית למושב האחורי.
"שלום" אמר בחביבות מנחם המחזיק בהגה ,"מה שלומך? כבר בישרתי למשטרה שמצאנו אותך"
תגובות
אני צריכה לעלות מחר על טרמפים.. תחשבו עלי קצת..
רק טיפה הפריע לי שהיא חטופה ואז השתחררה- מזה מהר.. כל האקשן הלך..
אפילו טיפה פרטים אין.. מוזר..
אבל יצא ממש יפה!! שכוייח!!
שווה לחכות להשמך שכזה הרבה, אבל הרבה זמן.
זה יצא מדהים!!!!
אתה כזה מוכשר, ובכלל אני חושבת שיצא לנו סיפור בהמשכים מסוג נדיר במיוחד ומוצלח במיוחד!!!
עכשיו צריך לחכות רק לפרי ידיו של צחקן
(אם אינני טועה) כדי לחתום על זה סופית. שהייה ב"צלוחה.
ושוב שכוייח לכולנו!! אנחנו פשוט גדולים מהחיים!!!
קבל 10 וורדים
היה ממש יפה!
התחלת לסיים את הסיפורים נהדר!
אני עצמי לא ידעתי איך לצאת מהסיפורים שהאלה לפניך המציאו... שהיו כמובן טובים!
אבל מסובכים פחד...