ב"ה
נכתב על ידי הליצן צחקן/ללא תולעים. ונערך עריכה ראשונית וחצי שניונית על ידי אחד שקורא עצמו טירו בשם יעקב רובין.
השוטר המשיך לחקור את תומר. וכרגע רק דבר אחד עיקב את החקירה -ג'ודי שצריכה להתעורר, ולחזור לעצמה. עכשיו היא כבר לא ילדונת - והבגרות ניכרת שעשתה בה שמות, וקרעה אותה לגזרים. הצלקות, ושלל הדברים שעשתה החטיפה, לא השאירו אותה כפי שהיא היתה. היא התחילה לחושב על החיים ברצינות, ולא רק על חברים ובילווים, וגם קצת בגרויות, שחלפו בזמן שעברו עליה כל מיני דברים. היא לא רוצה להוריד את הממוצע של ביה"ס.
***********************************
מרגלית ישבה עם מנחם במטבח, וברקע הרדיו נשמע. היא חשבה- לא עוד צרה עליה. לא עוד.
למזלה- זה לא היה קשור אליה, אבל היא הרגישה את החלום הנורא, עם הארון וכו' -וכמו שהם ניסו, הם יחטפו שוב. ועכשיו הם יורים על גילה, ומי יודע... .
היא סגרה את הרדיו. מנחם לא הבין מדוע מרגלית כ"כ רגשנית. עוד ילדה אחת כמו ג'ודי - הוא לא צריך.
ג'ודי נכנסה הביתה, ומנחם קיבל את פניה. היא ידעה שהיא צריכה להיות איתו קצת, פעם ראשונה מאז נהיה אבא שלה. הוא קצת יותר גדול ממרגלית, אבל טיפוס שונה לגמרי. מרגלית רגשנית, והוא טיפה פחות. לעיתים מכנים אותו כעור של פיל, וזה לא מפריע לו לתת אוכל לחתול מסכן.
***
גו'די התעוררה וישבה בחדרה. מנסה לחשוב על החטיפה כשאלות מסחררות אותה.
מי חטף אותה, למה הוא חטף אותה, למה הוא לא אמר לה זאת ישירות.
אולי הכל היה מבוים, אולי זה אבא שלה שירד למחתרת.
היא נשארה תוהה לעצמה וכך נרדמה שוב
הפעם רגועה
***********
מרגלית התעוררה מהחלום הארוך שלה. היא הבינה שחלום שווא חלמה.
ג'ודית לא מתה והיא בחדר שלה ועכשיו אולי הגיע הזמן להתחיל את הקשר
ביניהן מחדש אז היא נכנסה לחדרה....
*************
אפילוג
הסיפור נכתב ע"י עשרה יוצרים מוכשרים כל אחד ברמתו
+אחד שקורא עצמו ליצן בכתיבה בשם יעקב רובין יערות לוריין. כולנו התאגדנו ליצור סיפור בהמשכים
שתהנו ממנו ואני לפחות מקווה שהבאתי אותו לסוף מעניין.
יעקב. מודגש: הערות צחקן
תגובות
האבא מת?...
תאונה היתה?
מה היה חלום כאן בכלל? כולם חלמו? או שרק גו'די?
הפרק הזה היה כל כך לא ברור... התאכזבתי לגמריי...
גם אם זה היה חלום הייתם צריכים לסגור תסיפור עם תומר... חבל
לכן חלק מהתגובות מחקתי.
יעקב.
אמנם זה סוף פתוח, אבל בהתחשב בזה שזה רק 10 פרקים....